למה לרוץ להתחסן אולי כדאי לחכות – חיסון הקורונה בהלכה

מדוע 'לרוץ' להתחסן, אולי כדאי להמתין

למה לרוץ להתחסן?

אחת מהסיבות שעלולים להירתע מטיפול חדשני היא מעצם חדשנותו,

כביכול יש לתת לרפואה זו להוכיח את עצמה על אחרים ורק אז יש לנסותה על עצמנו.

והנה, אף שלא נוכל לקבל תשובה מלאה על שאלה זו, לאור דברי חכמינו מתקופת גילוי החיסון לאבעבועות מהסיבה הפשוטה שדרכי התפשטות רפואות חדשות באותם ימים ממדינה למדינה לא היו כל כך מהירות, וכותבי דברי הימים אף מספרים על התנגדויות שונות בקרב הגויים והממשלות שהתעוררו על הפיתוח החדשני,

וכן הובא בשו"ת זרע אמת (ח"ב סי' לב בדברי השואל) וז"ל:

'וסוף סוף אפילו בין חכמי הגוים יש מחלוקת גדול על זה .'

ובספר מוסדות תבל העיד גם על התנגדות בקרב הציבור היהודי כדלהלן,

אם כן ודאי שקנה המדה של הזמנים של היום שונה לגמרי ממה שהיה אז,

אבל מסתבר מאוד שאפשר להניח שתקופה של עשר או עשרים שנה

שכיום נחשבת כזמן ארוך יחסית לבחינת תרופה, היתה נחשבת בזמנם לתקופה קצרה מאוד,

ופשוט שבימינו תוגדר תרופה כזו כתרופה נסיונית או פחות מכך.

בפרט שאז כל המושג של חיסון היה חדש, ובשונה משאר התרופות שהחולה ובני משפחתו מתחננים לרופא שיתן טיפול, בחיסון הוא להיפך כי הוא ניתן לילדים( -קהל היעד של החיסון לאבעבועות) בריאים, ומדוע שיסכימו ההורים להכניס את ילדם לעסק חדש, זאת מלבד זמן ההכשרה של הרופאים לטיפול חדש זה, ודרכי ההעברה של מידע ותרופות מעיר לעיר ומארץ לארץ

(מדובר על תקופה שאפילו לא חלמו בה על מכוניות או רכבות),

כך שעשר או עשרים שנה בזמנם היא תקופה ששקולה כיום לחודשים בודדים.

והנה לפי הגישה שהוזכרה למעלה היה ראוי שגדולי ישראל של אותה תקופה ימתינו כמה שנים לראות את יעילותה, ורק אז להתיר את שימושה לרבים,

ובפרט מאחר שהיה בתקופה הראשונה של החיסונים סיכון ברור והיו שמתו מהם,

היה ראוי לכאורה לאסור לגמרי את הרפואה כל עוד שהיה בה סיכון.

נהגו בפשיטות להשתמש בחיסונים

אכן אם נברר זאת, נראה שעוד לפני גילוי השיטה הבטוחה יותר כבר נהגו רבים להשתמש בה,

וכפי שמעיד בספר עלה תרופה שהודפס בשנת תקמ"ה,

שנהגו בה רבים מבני עמנו כבר שבע עשרה שנים לפני כן (שנת תקכ"ח), והצדיק את מנהגם.

עוד הביא שם עדות בשם המקובל האלוקי רבי שלום בוזאגלו (בעל ספר מקדש מלך)

שנפטר חמש שנים קודם להדפסה – תק"מ), והעיד לו שבארץ מולדתו (מרוקו)

התפשטה הרפואה זו בפשיטות אכן היא נהגה בסגנון אחר מהנוהג באירופה, וז"ל :

'על ידי שממלאים בצמוקים יד הילד שנפגע מחולי אבעבועות,

והילד מעכ הצמוקים בידו לערך רביעית שעה או מעט פחות ויתר עד שיתחממו מידו ,

ואח"כ נותנים לילד אחר שלא נפגע עדיין מזה, והוא מוציא אותם בקלות',

הרי שגם שם נהגו בפשיטות להשתמש בחיסונים, ויש להניח שהיה זה לפחות עשר שנים לפני עדותו,

הרי שזה הרבה לפני שהתגלתה הצורה הבטוחה יותר לחיסון   .

עוד מצינו שבשו"ת זרע אמת (לרבי ישמעאל הכהן ח"ב סי' לב)

השיב באריכות על עיקר ההיתר לנהוג ברפואה זו, וחלק ב' מתשובותיו הודפס בשנת תקנ"ו,

ועוד השיב (שם ח"ג סי' קכג) בתשובה משנת תקס"ה לענין אם מותר לעשותה בשבת

(פטירתו של בעל הזרע אמת היתה בשנת תרע"[א.)

וכן האריך בענין לקיחת תרופה זו בשבת בשו"ת תשובה מאהבה (ח"א סי' קלד)

בתשובה משנת תקס"ה, וראה לשון השואל:

'באמת הדבר צע"ג באשר הוא דבר חדש אשר לא היה לעולמים  .'

כל אב חייב לחסן את ילדיו

וכבר הובאה לעיל הוראת רבי נחמן מברסלב, שכל אב חייב לחסן את ילדיו עד גיל רבע שנה,

והרי פטירתו היתה בשנת תקע"א, ויש להניח שלא הורה כן דוקא בשנת מותו אלא לפחות כמה שנים קודם.

גם רבי דוד זיצנהיים שהובאה תשובתו לעיל בהיתר לקיחת החיסונים,

נפטר בשנת תקע"ג כך שיש להניח שתשובתו נכתבה סמוך לתחילת השימוש בחיסון.

גם בספר הברית (מאמר י"ז נפש החי שבמדבר) האריך בחובת השימוש בחיסון,

ויש לציין שלא הזכיר זאת במהדורתו הראשונה משנת תקנ"ז,

אלא רק במהדורתו השניה שנקראה 'ספר הברית השלם ,'והודפסה בשנת תקע"ח,

היינו אחרי שהתגלתה השיטה הבטוחה יותר, ובתוך דבריו העיד שמנהג החסונים התפשט בעולם כולו

ואפילו באמריקה, כבר שלושים שנה קודם (היינו כעשר שנים קודם השיטה הבטוחה.)

מהרו ואל תאחרו להציל את ילדיכם

וראה עוד בספר מוסדות תבל (לר"ד פרידהויזן {הוסמך על ידי החתם ספר וכמה רבנים בני דורו לרב מו"צ ודיין} דף עד:) שהודפס בשנת תק"פ ובה התרעם על אנשים חשובים שפקפקו על רפואה זו ,וביאר שכנראה התחלפה להם רפואה זו בשיטה הישנה שהיה בה איזה סיכון, וז"ל:

'מהרו ואל תאחרו להציל את ילדיכם מהאבעבועות הממיתים ע"י אשר תביאו עליהם טחורי (-אבעבועות) הפרות הנקראים פאקקען המצילים את האדם מחולה (מחולי) המסוכן הנזכר כידוע בימינו זה כי היא רפואה בדוקה ע"י רבוא רבבות ילדים אין בו ספק כלל ויען כי שמעתי בשם אנשים אשר המון עם חושבים אותם לחכמים גדולים וצדיקים ודבריהם נשמעים באזניהם ומקשיבים לקולם באומרם כי אסור הוא  לאיש ישראלי לנטוע טחורי הפרות הנזכרים על ילדי בני ישראל, ואין ספק כי שגגה היא ומחליפים נטיעת האבעבועות אשר היה נהוג בימים קדמונים בנטיעת טחורי הפרות, אשר הודיע ה' בחמלתו הגדולה לבני האדם זה ימים לא כבירים, למען הצילם ממות ההוא, ואין ספק אם אמת נכון הדבר כי אסרו להם כי בשגגה הזאת המיתו מבני ישראל למאות ולאלפים, וד' יכפר בעדם על שגגתם.'

חיסונים בשבת

וראה עוד בשו"ת זכר יהוסף (לרי"ז שטרן סי' קד) שהביא תשובה מספר שו"ת גברי (סי' ז)

על החיסונים בשבת, וביאר שספר זה הודפס בשנת תקפ"ו, ובאותה תשובה מבואר

שהחיסונים נהגו סמיכת החת"ס למח"ס מוסדות תבל בקהילתו דבר קבע שנה בשנה, וז"ל:

'נשאלתי מאנשי קהילתי שהמנהג הוא כאן שרופא אחד מעיר אחרת בא בכל שנה להושיב הפאקקען להילדים

ופעם את פגע הרופא הזה לעירנו ביום השבת אי מותר להניחו להושיב הפאקקען בשבת או לא.'

הבטחה שעל ידי החיסונים תכלה המחלה מן העולם

ובספר רוח חיים( -הופלאנד, שיצא לאור בתרגומו של רמ"מ יאוול,

עם הסכמת נכד הנודע ביהודה מח"ס יד המלך ח"א דף עב, בהערת המתרגם)

שהודפס בשנת תקצ"א הזהיר באזהרה חמורה שלא להתעצל ברפואת החיסון וז"ל:

'עוד נמצא מחדש מרופא יענער אשר בענגלנד הרכבה מרעל אבעבועות הפרות,

יקרה איזה פצע או מכה טריה במקום ההרכבה… תועלת ההרכבה הוא

שלא יעלה ויבוא עוד על איש כזה חולי האבעבועות כלל, כאשר יורה הנסיון מרבבות בני אדם,

מי יתן ויעשה תרופה הזאת בכל מדינה ועיר, והייתי מבטיח בתשועת ה' שיבוטל החולי הזה בשלימות ברבות הימים,  המתעצל מלעשות התרופה הקלה והנחוצה הזאת לעצמו ולבניו יחטא לנפשו למין האדם בכלל ולאלקים בוראו הוא יוצרו,

בעבור שהמית או שהפיל בחולי מסוכן כזה, בניו או אף שהשחית אך תאר פניהם,

במה שהתעצל להרכיב את גופם בשתים או שלש אבעבועות פורח בבהמה,

הוא לא ימצא כפרה לעון עצלות כזה, ונפשו יקלענה בתוך כף הקלע   .'

גם דברי התפארת ישראל שהובאו לעיל בענין היתר לקיחת חיסון היו קרובים לשנים ההם,

שהרי ההדפסה של חיבורו על המשנה היתה בשנת תר"ו.

גם פסקו של הקיצור שלחן ערוך בענין לקיחת חיסון בשבת, הוא די קרוב לשנים הללו,

כי הספר יצא לאור בשנת תרכ"ד (כמבואר בהקדמת ספר שם שלמה) .