הלכות התפילות בחנוכה
התפילות בחנוכה : במוצאי שבת חנוכה מדליקין נר חנוכה בבית הכנסת ואחר כך מבדילין
על הכוס. ובבית יבדיל תחילה ואחר כך ידליק.
המנהג שנוהגים החרדים לדבר ה' להחמיר כדעת רבינו תם שלא לעשות
במוצאי שבת שום מלאכה כלל, אלא לאחר כשעה ורבע אחר שקיעת
החמה, מנהג זה אמת נכון ויציב. ולכן גם במוצאי שבת חנוכה לא ידליקו
נרות חנוכה קודם הזמן הזה, אלא ימתינו עד לאחר שיגיע זמן הנזכר ואח"כ
ידליקו נר חנוכה. ויש להם להבדיל בבית קודם הדלקת נרות חנוכה.
בכל שמונת ימי החנוכה אין אומרים וידוי ונפילת אפיים לפי שהם כעין
ימים טובים שהרי אומרים בהם הלל. וכמו כן אין אומרים "למנצח מזמור
לדוד יענך" וכו', שאומרים בימות החול בתפילת שחרית קודם "ובא לציון"
וכו'. וכן אין אומרים מזמור "הטה ה' אוזניך" וכו', לפני "בית יעקב" וכו'. וכן
במנחה של שבת אין אומרים 'צדקתך צדק' וכו' (ראשונים. וכ"פ בכה"ח
סי' תרפג ס"ק ז). גם במנחה בערב חנוכה אין אומרים וידוי ונפילת אפיים
(רמ"א בדרכי משה סי' תרפג ס"ק ב ובהגהתו שם ס"א). אבל בשחרית
בערב חנוכה מתפללים כבשאר הימים.
התפילות בחנוכה
כמובן מניחים תפילין בימי החנוכה כרגיל שאינו יום טוב גמור וגם אינו
מן התורה ולא דומה לחול המועד.
אומרים 'והוא רחום' וכו', בימי החנוכה קודם תפילת ערבית כמו בשאר ימות החול (עי' מנהגי מהרי"ל. ועי' בכה"ח סי' תרפג ס"ק ז).
בערבית ליל חנוכה אומרים 'על הניסים' בתפילה, אף על פי שלא
הספיקו לצאת ידי חובת הדלקת נר חנוכה בביתם, ורק הדליקו נר חנוכה
בבית הכנסת, מכל מקום צריך לומר 'על הניסים' בהודאה.
ואפילו מתפללים לפני שקיעת החמה שעדיין לא הדליקו נרות חנוכה אפילו בבית
הכנסת.
דיני "על הניסים" בתפילות חנוכה
וכן בכל התפילות של חנוכה צריך לומר 'על הניסים'. ואם טעה
ולא אמר 'על הניסים' בתפילה, אם נזכר באותה ברכה קודם שיאמר
"השם" בחתימת הברכה, כגון שאמר "ברוך אתה" ונזכר, חוזר ואומר:
'מודים אנחנו לך על הניסים' וכו', וממשיך 'ועל כולם' וכו'. ואם לא נזכר עד
שהזכיר "השם" אינו חוזר. ונכון שהשוכח 'על הניסים' ונזכר אחר חתימת
הברכה, שיאמרנו בסוף התפילה כשמסיים "אלוקי נצור", ויאמר, 'מודים
אנחנו לך על הניסים' וכו', עד 'ונודה לשמך הגדול סלה'. אבל אינו רשאי
לאמרו בין 'הטוב שמך ולך נאה להודות', לברכת 'שים שלום', משום
הפסקה. ויש לומר 'ועל הניסים' בתוספת אות ו', שחוזר על מה שאמר
תחילה 'מודים אנחנו לך על ניסיך ועל נפלאותיך שבכל עת', 'ועל הניסים'
וכו'.
אם טעה בדין ואחר שסיים התפילה חזר להתפלל מפני ששכח 'על
הניסים', ושוב נזכר הדין, צריך לפסוק מיד, ואפילו באמצע הברכה. ואינו
יכול לסיים תפילתו בתורת נדבה.
אם חל הלילה הראשון של חנוכה בליל שבת, וכל הקהל הדליקו נר
חנוכה בביתם ובאו להתפלל מנחה וערבית בבית הכנסת, ולפני מנחה
הדליקו נר חנוכה בבית הכנסת, אף על פי כן אין הקהל אומר 'על הניסים'
במנחה, ומכל מקום מי שטעה ואמר, לא חשיב הפסק.
מי שאמר 'על הניסים' ולא המשיך 'בימי מתתיה' וכו', אלא המשיך 'ועל
כולם' ונזכר קודם שחתם "השם" צריך לחזור ולפרט הנס של חנוכה.
מי שלא אמר 'על הניסים' ונזכר אחר שאמר 'ברוך אתה ה", אין לו לסיים "למדני חוקיך" כדי לחזור לומר 'על הניסים'. ויאמרנו בסוף 'אלוקי
נצור' וכו'. וכה יאמר, 'יהי רצון מלפניך שתעשה לנו ניסים ונפלאות כשם
שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי' וכו'.
מי שטעה ואמר 'על הניסים' בעבודה, דהיינו בברכת 'רצה', במקום
'יעלה ויבוא', אם נזכר בהודאה, חוזר ואומרו במקומו כתיקון חז"ל. ואם לא
נזכר אלא בסוף התפילה, אינו חוזר, שאין בזה כל חשש הפסק במה
שאמרו שלא במקומו.
אסור לדלג או לקצר מנוסח 'על הניסים', אף אם כוונתו לאומרו אחר
'אלוקי נצור' כדי להספיק לענות קדושה או קדיש.
טעה בימי חנוכה ואמר 'בימי מרדכי ואסתר' וכו', במקום 'בימי מתתיה'
וכו', יצא.
דיני ברכת המזון בחנוכה
גם בברכת המזון של חנוכה צריך לומר 'על הניסים' בהודאה, לפני 'על
הכל ה' אלהינו אנחנו מודים לך'. ואם שכח לאומרו, כל זמן שלא הזכיר
"השם" בחתימת הברכה חוזר, ואם הזכיר, אינו חוזר. וטוב שאם שכח 'על
הניסים' בבהמ"ז, שבאמצע 'הרחמן', יאמר, 'הרחמן הוא יעשה עמנו ניסים
ונפלאות כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, בימי מתתיהו בן
יוחנן כהן גדול' וכו'.
בברכת 'מעין שלוש' בימי חנוכה אין מזכירים של חנוכה כלל. ואם עבר
והזכיר מעין המאורע בברכת 'מעין שלוש' בחנוכה ופורים, בדיעבד לא הוי
הפסק ואין צריך לחזור.
נוסח 'על הניסים' של חנוכה
בנוסח 'על הניסים' של חנוכה, 'בימי מתתיה בן יוחנן חשמונאי ובניו,
היותר נכון לומר חשמונַאי, הנו"ן בפתח, והאלף נחה, ולא לבטא את האלף
בחיריק. ומכל מקום האומרים חשמונאִ י באלף חרוקה, יש להם על מה
לסמוך.
הנוסח הנכון לומר 'בימי מתתיה' וכו'.
' כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל'. כן הנוסח הנכון. ואין
לומר כשעמדה 'עליהם'. והרוצה לאומרו, צ"ל ועל עמך ישראל, עם וא"ו.
מלכות יון "הרשעה", פשט המנהג לומר הרִ שעה, הריש בחיריק. וכן
רגילים לומר בתפילה, 'ומלכות הרִ שעה מהרה תעקר ותשבר', הריש
בחיריק. וכן אנו אומרים בתפילות ימים נוראים, 'והרשעה כולה כעשן
תכלה', הריש בחיריק. והוא הדין כאן.
לשכחם 'תורתך' ולהעבירם מחוקי רצונך. כן צריך לומר, ולא לשכחם
'מתורתך'.
' לך' עשית שם גדול וקדוש בעולמך'. כן צריך לומר.
' ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה'. כן צריך לומר.
' וקבעו שמונת ימי חנוכה אלו בהלל ובהודאה'. כן צריך לומר.
' ועשית עמהם ניסים ונפלאות', כן צריך לומר, נס הניצחון על מלכות יון
הרשעה, ונס השמן. וכן בפורים.
מי שהתחיל לסעוד ביום השמיני של חנוכה, והמשיך בסעודתו עד אחר
צאת הכוכבים, שהוא מוצאי חנוכה, אף על פי כן יאמר 'על הניסים' בברכת
המזון.
בכל יום משמונת ימי חנוכה בתפלת שחרית גומרים את ההלל, בין יחיד
בין ציבור. ואם היחיד בירך 'לקרוא את ההלל' במקום 'לגמור', יצא.
אין מתפללים מוסף בימי החנוכה שחלו בחול (שבת כד.). והטעם מפני
שלא היו מקריבין בו קרבן מוסף לפי שאינו מן התורה.