מהפרשה לחיינו | פרשת שמות התחכמויות של יצר הרע

פרשת שמות התחכמויות של יצר הרע

בפרשת שמות ניתן לראות שבני ישראל היו חזקים ביותר. ידוע שהיה להם כוח עצום
מבחינה פיזית והם התרבו מאוד וכעת פרעה אומר במפורש "עם בני ישראל רב ועצום
ממנו". אז צריך לשאול מדוע הם לא התנגדו לפרעה? מדוע לא מרדו ונאבקו? מדוע
הסכימו להקריב את ילדיהם עבור מלך שעם קצת כוח רצון הם יכולים לחסל אותו
ואת כל מצריים? מדוע קיבלו את כל הסבל מבלי להילחם בחזרה?

פרעה לא היה טיפש, הוא ידע שהם חזקים ויכולים לחסל אותו ולכן לא נלחם נגדם.
כל מעצמה שהייתה רוצה לחסל עם מסוים הייתה פשוט נלחמת וגומרת את הכל ביום
אחד. אך פרעה מבין את חולשתו ולכן אומר לעם שלו "הבה נתחכמה לו". הוא חיפש
תחבולות שונות כך שהם לא יוכלו להילחם נגדו. בהתחלה שמו עליהם שרי מסים,
לאחר מכן העבידו אותם בפרך, לאט לאט בני ישראל התרגלו להיות עבדים. כאשר
פרעה הכביד עליהם את הגזרות, הם כבר לא יכלו אפילו לחשוב על מרד, שהרי ראו
את עצמם בתור עבדים מסכנים שלא יכולים להתנגד.

לגרום לאדם להרגיש כמו עבד

העיקרון שהבין פרעה הוא הגיוני ופשוט, כל מה שצריך זה להעביר את המלחמה
לפסיכולוגית. לגרום לאדם להרגיש כמו עבד ולהסיח דעתו מהכוח והעצמה שקיימים
בו. הרי אפשר לראות איך אנשים לוקחים פילים, שוורים ושאר חיות חזקות ומאלפים
אותם לעשות את רצונם. ברור שהפילים או השוורים יכולים ברגע לחסל את הבעלים
שלהם, אלא שמתוך שאין להם את התפיסה הזו של בני חורין, הם לא מבינים שזה
אפשרי. הם התרגלו להיות כפופים לבעלים שלהם, חושבים בצורה של עבדים ולא
מכירים את העצמה והחוזק שלהם, כך שזה בכלל לא בתפיסה שלהם שיש להם
אפשרות למרוד ולצאת לחופשי.

עד היום אומות העולם עובדות בשיטה הזו של פרעה. הם טובחים בנו ללא הפסקה,
אך מצד שני מרגילים אותנו בכל פעם למצב החדש כך שלא נוכל להתנגד. עם
ישראל נמצא באופן קבוע במצב של מלחמה, רק שבגלל ההתחכמות שלהם אין לנו
שום אפשרות להגיב כי אנחנו לא מגדירים את זה כמצב מלחמה. הם יכולים לשלוח
טילים, לפוצץ אוטובוסים, לחטוף שבויים ולעשות את כל הטרור האפשרי, בזמן
שאנחנו בתמורה מעבירים להם מענקים, נותנים להם קרקעות, תנאים סוציאלים טובים
ואפליות מתקנות. כי אנו בטוחים שזה המצב הרגיל שצריך להיות, ולא רוצים לשנות
את המצב שהתרגלנו אליו.

יצר הרע מתחכם

לא רק אומות העולם עובדות בשיטה הזו, כל דבר משורש הרע עושה את דרכו
אלינו בצורה דומה. יצר הרע מתחכם ומביא אותנו לחשיבה שאנו כלל לא מסוגלים
להתנגד לו. הוא מביא אותנו להבנה שאנחנו עבדים, שאי אפשר להשתנות,
שהשגרה היא כל חיינו ואם נשנה אותה העולם יקרוס, שאין לנו שום סיכוי ושהוא
המלך שלנו ממש כמו פרעה. הקיבעון והשגרה מחזיקים אותנו כך שלא נצא
מהגבולות (מהמייצרים). לכן לא פלא שכאשר הקדוש ברוך הוא נגלה למשה, שהולך
להוציא את ישראל מתוך כל הגבולות והמייצרים, הוא אומר לו "של נעלך מעל רגלך"
– תסיר את המנעולים שלך מעל ההרגלים שלך. קודם כל צריך להבין שניתן לצאת
מהגבולות, לפתוח את המנעולים שישחררו את הקיבעון מההרגלים שלנו שאנו
לכודים בהם. רק לאחר שהשתחררנו מהקיבעון, אפשר לקבל תפיסה חדשה שתעזור
לנו להגיע לישועה. פתאום אנו יכולים לגלות שיש לנו כוח עצום.

רק לפקוח את העיניים

ברגע שאנו מסרבים להשלים עם כל הרע מסביבנו ולהתרגל אליו, אנו זוכים
להישאר חזקים ולא ליפול בתחבולות היצר הרע. כשכל המכרים שלנו מסביב
מחללים שבת, כשהסביבה שלנו מבזה ומזלזלת בכבודם של רבנים חשובים
וקדושים, כשכולם מציעים לנו את ה"תרבות" שלהם שהולכת הפוך מדרך התורה,
הופך להיות קשה מאוד לא להתרגל לדברים ולהישאר עם אמונה. אילו היינו נתקלים
בכל זה בבת אחת, היינו מבינים שהעולם השתגע. אבל היצר מתחכם, הוא נותן לנו
להתרגל למשהו אחד ורק אז מביא לנו משהו גרוע יותר. כעת מתוך הפרשה, אנו
יכולים ללמוד כיצד להתחזק, לשמור על האמונה ולהילחם בחזרה בפרעה ש"רק"
רוצה להכביד מעט את העבודה. אם רק נפקח את העיניים להיות ערניים, נציב גבולות
ברורים שאותם אסור לאיש לעבור ונגיב לכל ניסיון להחליש אותנו, נוכל לשמור על
הדבקות שלנו בבורא, כך שאף אחד לא יוכל להכניס אותנו בחזרה למצריים, ונזכה
ללכת בדרך האמת, משוחררים מהרגלים וחולשות.