פרשת משפטים – מצוות הלוואה ואיסור ריבית
פרשת משפטים מביאה לנו דינים שונים, בעיקר בין אדם לחברו. בין הציוויים אפשר
למצוא מצווה חשובה להלוות לעני. ”אם כסף תלווה את עמי את העני עמך…" (פרק
כב', פסוק כד'). יש מצווה גדולה להלוות לעניי ישראל אם יש לאדם אפשרות לכך.
המעלה של הלוואה אפילו גדולה יותר מצדקה, שהרי במתן הלוואה העני לא מתבייש
לקבל את הכסף. אלא שהמשך הפסוק אומר ״לא תשימון עליו נשך״. באותה מצווה
מופיע איסור חמור של לקיחת ריבית וצריך לשים לב היטב לכל פרטי ההלכה בזה.
צריך לדעת שחלק גדול מאוד מכל ההלכות שבין אדם לחברו נובע מתוך מניע של
עשיית צדק. וזוהי בעצם המהות של הצדקה. שהרי השם יתברך יכול היה לברוא לכל
תינוק שנולד את המזונות והצרכים שלו לכל חייו כך שלא יזדקק לאף אחד. היה
אפשר לברוא עולם בו אין מעמדות, אין עושר ועוני, אלא כולם זהים במעמד. אלא
שהשם יתברך רצה לברוא עולם בו אנו נהיה שותפים לעשייה ולתיקון. כך אנחנו אלו
שיכולים להיות שותפים בבריאה ולזכות להשלים את החוסר הקיים.
באמת אין צדק בכך שיהודי יחיה בקו העוני. כל יהודי צריך לחיות כמו בן של מלך.
אלא שלפעמים השם יתברך רוצה שאנו נהיה אלו שעושים את התיקון, ולכן במקום
לתת למישהו סכום כסף מסוים לקיום, הוא מעביר את אותו סכום כסף דרך אדם אחר,
כדי שהוא יהיה צינור שיעביר את הכסף לחברו וכך הוא יהיה זה שזוכה להשלים
ולעשות את התיקון. ולכן קוראים לזה צדקה, שעל ידי אותה נתינה, עשינו את הצדק
והחזרנו את המצב לתיקונו.
אדם שנותן צדקה מחזיר את הכסף לבעליו על פי חשבונות שמיים
לכן חשוב לדעת שחלק מסוים במשכורת שאדם מרוויח הוא כלל לא שייך לו. זה
בסך הכל סכום כסף ששייך למישהו אחר שהשם יתברך הפקיד בידו כדי להעביר לו.
אדם חושב שהוא עושה טובה לעני אם הוא נותן לו צדקה, אבל באמת זהו הכסף של
אותו עני שהשם יתברך נתן בידינו כדי שנזכה לתקן. אותו עני הוא הבעלים האמתי של
הכסף. אדם שנותן צדקה מחזיר את הכסף לבעליו על פי חשבונות שמיים וכך מסייע
בעשיית צדק אמתי.
אלא שעדיין אותו עני שמקבל צדקה מתבייש בכסף שהוא מקבל, שהרי אנו מראים
שאנו עושים לו טובה. לכן אם הדבר מתאפשר, יש מצווה גדולה להלוות ליהודי
שנזקק לכך, ובמיוחד אם יוכל להשתמש בכסף ולהרוויח אתו כסף נוסף, שבכך אנו
נותנים לו נקודת פתיחה שתוכל לאפשר לו לצאת ממעגל העוני.
לכן מובן שאם נותנים הלוואה ליהודי, ישנו איסור גמור לקבל ריבית על ההלוואה.
שכך מלבד הקושי הגדול שאנו מפילים על אותו עני שגם כך מתקשה להשיג כסף,
אנו גם כופרים בכל המציאות שעל פיה כל הכסף שייך להשם יתברך. אדם שמבין
שהכסף שלו הוא בעצם של השם יתברך ושהוא רק צינור, בוודאי לא ינסה להרוויח
על חשבון אחרים. זה כמו להשכיר חפץ יקר של חבר שכלל לא שייך לנו וכך להרוויח
כסף על חשבונו. אם השם יתברך נתן לנו, עלינו להודות לו על כך ולעשות רצונו, ולא
לנסות להרוויח ריבית על כסף שכלל לא שייך לנו.
המלווה בריבית פסול לעדות
עניין הריבית הוא איסור חמור שמוזכר במקומות שונים בצורה חמורה ביותר.
שהמלווה בריבית פסול לעדות, נכסיו מתמוטטים, כאילו כפר ביציאת מצרים ואלוקי
ישראל, לא קם בתחיית המתים וכו'. לכן חשוב להרבות בזה זהירות. כמובן שאם אדם
נפל בזה בעבר, אז בוודאי שהתשובה יכולה לכפר ולעקור את החטא ולכן אסור
להתייאש, אלא שמוכרחים לדקדק מכאן והלאה היטב ולשים לב לא לקחת ריבית
מכל סוג שהיא.
צריך לשים לב שישנם פרטים רבים בהלכות ריבית. שלפעמים נראה לאדם שאם
הוא לא מלווה לאחרים אז אין לו צורך בכלל ללמוד את ההלכות האלו. אבל חשוב
לדעת שלכל אדם ישנה נגיעה פה ושם בדברים האלו בחיי היום יום, אם זה בעסקים,
אם זה בתשלומים השוטפים, אם זה בחשבון הבנק, אם זה ברכישת מוצרים וכו'. לכן
חשוב לשים לב היטב להלכות הנוגעות לעניין ריבית ולהיזהר לעשות כל עסק בצורה
נקייה ככל שאפשר ללא חשש.
הלכות ריבית
לתועלת הקוראים, ניסינו להביא את עיקרי הלכות ריבית, רק כדי לטעום מעט ולתת
מושגים כלליים. כמובן שיש ללמוד את הדברים יותר לעומק מתוך ספרי הפוסקים ולא
להסתמך על הנאמר.
אסור לקחת ריבית על הלוואה לישראל. גם הלווה, העדים, הערב וכל מי שמסייע
עוברים עבירה ואסור כלל לשתף פעולה עם מלווי בריבית.
מותר להלוות בריבית לגוי. אמנם חז"ל רצו לאסור את זה כדי שלא ילמד ממעשיו,
אך לבסוף התירו. אם יש לאדם אפשרות להלוות לישראל ללא ריבית או לגוי עם
ריבית, בוודאי שעדיף להלוות לישראל, שזוהי מצווה גדולה וחשובה.
גם אם הלווה מוכן לשלם ריבית ומוחל עליה, גם אם צריך למחייתו, ואפילו אם הוא
משלם יותר מרצונו החופשי, בכל אופן אסור לקבל ריבית. גם אם זה בשעת הפירעון
וגם אם הוא אומר שזו מתנה גמורה. אסור גם לתת מתנה קודם ההלוואה כדי
שהמלווה יסכים להלוות, שזו ריבית מוקדמת.
גם טובת הנאה למלווה נחשב ריבית
לא רק כסף נחשב לריבית, אלא אסור לתת גם טובת הנאה למלווה אם לא היה
עושה אותה ללא ההלוואה. כמו למשל הנחה ברכישה מסוימת, הפעלת קשרים,
עזרה בתחום מסוים וכו׳. גם לא יתייחס אליו בצורה שונה ואפילו לומר לו שלום אסור
אם לא היה רגיל קודם לכן.
אסור למכור חפץ בסכום מסוים בתשלום מזומן ובסכום יקר יותר בתשלום לאחר
זמן. הדבר שכיח במיוחד ברכישת מוצרים יקרים בחנויות. מכאן נלמד איסור לעסקאות
תשלומים עם ריבית, שאסור למכור מוצר בסכום מסוים למזומן וסכום יקר יותר
לרכישה בתשלומים. אם אנו נתקלים בעסקה כזו שאפשר לחלק לתשלומים או
לדחות את התשלום ובכך לשלם מעט יותר, אז אסור לקנות במחיר היקר בתשלומים,
אלא רק במחיר הזול.
אסור להצמיד הלוואה למדד כיוון שאם יעלה המדד, אז סכום ההלוואה יגדל וזה
ייחשב לריבית, שהרי הלווה צריך להחזיר סכום גדול יותר מהסכום שלווה.
אסור לשלם מקדמה ולקחת חפץ לתקופת ניסיון כי המקדמה זה כמו הלוואה
שחוזרת אם לא רוצים את החפץ, והחפץ עצמו זה כמו ריבית שהמלווה (את
המקדמה) נהנה ממנו.
היתר עסקה
כדי לאפשר את השימוש בשירותי הבנקים ולהינצל מאיסור ריבית, נוהגים לעשות
היתר עסקה. היתר עסקה הופך את ההלוואה למעין שותפות. שבמקום להסתכל על
הדברים בתור הלוואה עם ריבית, מסתכלים על זה בתור השקעה משותפת. כך
למשל כאשר אנו מפקידים סכום כסף בחיסכון, אז הבנק לוקח את הכסף ומגלגל
אותו הלאה ומרוויח באמצעותו. יוצא שסכום הכסף שהפקדנו הוא השקעה בעסק
משותף בו הבנק לוקח את הכסף שלנו ומרוויח ומביא לנו רווחים תמורתו.
כמו שפותחים עסק ביחד שהאחד משקיע כסף והאחר משקיע עבודה וכך ביחד הם
מרוויחים ומתחלקים ברווחים ביניהם. לכן צריך להשתדל לציין על כל הלוואה שהכול
נעשה על פי היתר עסקה. בנוסף ראוי לשים לב להשתמש בהלוואות שאנו לוקחים
מהבנק לדברים המניבים רווחים. כי אם אדם משתמש בהלוואה מהבנק לכסות חובות
ולשלם תשלומים שוטפים ולאחר מכן הוא צריך להחזיר לבנק את סכום הכסף שלווה
בתוספת ריבית, אז קשה יותר להגדיר את זה כעסקה, שהרי מכיסוי החובות אין לאדם
שום רווח כספי.
צריך לזכור שהניסיון בענייני כספים הוא גדול, אבל שם נמדדת יראת השמיים של
האדם. השם יתברך יזכה אותנו להישמר ולהינצל מאיסורי ריבית, ונזכה להתקרב אליו
מתוך יראת שמיים ואמונה.