פרשת משפטים -לא לוקחים את הדירה והאוטו לעולם הבא
תחילת הפרשה עוסקת בעניין עבד עברי. המלים הפשוטות מציגות לנו לכאורה את
הדינים השונים וההלכות הקשורות לעניין העבד. אבל כשחושבים על הדברים בצורה
עמוקה יותר, אפשר לגלות דברים מופלאים בקשר לשליחות שלנו בעולם.
העניין מתחיל ב"כי תקנה עבד עברי" וזה יכול לרמז שכולנו בעצם עבדים של
הקדוש ברוך הוא שקנה אותנו. "שש שנים יעבוד" כי המספר שש מרמז על עולם
החומר, כמו שיש לכל דבר גשמי ארבעה כיוונים + למעלה ולמטה (בסה"כ שישה
כיוונים), או כמו שיש שישה ימים בשבוע. התפקיד שלנו הוא לעבוד את השם כאן
בעולם החומרי מתוך החומר והגשמיות. "ובשביעית יצא לחופשי חינם" כי לאחר
העבודה הגשמית שמיוצגת במספר שש, אנו מגיעים למספר שבע המרמז על
הרוחניות ועל העולם הבא, כמו יום השבת, שנת השבע והאלף השביעי. לאחר
שעבדנו את השם בעולם החומרי, אנו יוצאים לחירות הרוחנית שלנו. "אם בגפו יבוא,
בגפו יצא" כי כשם שבאנו ללא כלום, כך נצא מהעולם ללא כלום. "אם אדוניו ייתן לו
אישה וילדה לו בנים ובנות, האישה וילדיה תהיה לאדוניה, והוא יצא בגפו" כי כל מה
שהקדוש ברוך הוא נתן לנו במתנה בעולם הזה, שייך לו בלבד.
לפעמים זה נראה כאילו שיש לנו בעלות על דברים מסוימים. יש לנו אשה, ילדים,
בית, רכב, כסף בבנק ועוד דברים רבים. אבל האמת היא שכל זה לא שייך לנו, אלא
הכל של הקדוש ברוך הוא. אין לנו למעשה שום דבר מעצמנו כי אנחנו רק עבדים.
באנו לעבוד את השם יתברך בעולם החומרי ונצא לחופשי רק בעולם הרוחני. אף
אחד לא לוקח אתו שום דבר לעולם הבא, כמו שבגפו בא, כך בגפו יצא. האישה
וילדיה לאדוניה ולא לנו. הכסף והרכוש וכל שאר הדברים שצברנו נשארים כאן. רק
את הרוחניות שאספנו אפשר לקחת. ממש כמו עבד שיוצא ללא שום דבר חומרי,
אבל החכמה, המידות והרוחניות שאסף נשארות אתו.
במשך כל חיינו אנו מתאמצים לאסוף ולאגור לנו שפע מסוגים שונים ומשקיעים את
מרב הכוחות רק בזה. משפחה, כבוד, עושר, הצלחה, זוהר ושאר דברים שאנו בטוחים
שיהפכו אותנו למאושרים ביותר הם לא יותר מכלים לעבודת השם יתברך. אמנם כל
אלו חשובים מאוד ועוזרים לנו להתקדם ולממש את השליחות שלנו, אבל הם רק כלי
עזר שבאמצעותם אנו יכולים להתקדם ולא מהווים את המטרה עצמה. הדבר דומה
למזון, שהוא דבר חשוב וחיוני בחיי האדם, ובלעדיו אי אפשר להתקיים. לכן האדם
צריך להכניס את המזון לחייו ולאכול כדי להתחזק, לקבל אנרגיה ולתפקד כראוי.
אבל כל אדם מבין שאותו מזון הוא לא התכלית. לא הגענו לעולם כדי לאכול. ישנם
אנשים שהופכים את האוכל לעיקר ואז עובדים קשה כדי שיוכלו לקנות את המאכלים
הטעימים ביותר, הם יושבים כל יום במסעדות ומחכים כל היום לזמן הארוחה כאילו שזו
סיבת הקיום שלהם.
כמובן שאין כל רע בקבלת שפע. בדיוק להפך, במידה המתאימה הוא יכול לעזור
לנו לעבוד את השם בצורה טובה יותר. הבעיה היא שאנו מייחסים לשפע הזה משקל
עליון של המטרה העיקרית שלנו. בדיוק כמו עבד שנותנים לו אוכל, מיטה, בגדים,
אישה, ילדים ושאר תנאים נוחים כדי שיהיה לו את כל מה שדרוש לו כדי שיוכל לבצע
את עבודתו בצורה הטובה ביותר. אם העבד ישכח את אדונו, יפסיק לשרת אותו
וישקיע בתנאים שלו, אז מהר מאוד האדון שלו יעניש אותו, ייתן לו תנאים פחות טובים
או שאפילו יסלק אותו מתפקידו ויזרוק אותו שיישאר ללא כלום.
השפע הוא רק כלי, המטרה העיקרית היא עבודת השם. אם אדם עובד כל היום
מבלי ללמוד תורה כלל, זה אומר שמבחינתו הכסף נמצא בחשיבות עליונה יותר
מהתכלית שלשמה באנו לעולם, שהיא לעבוד את השם. אם אדם דורך על ערכים
כדי להפוך למצליח, זה אומר שנראה לו שהוא מצליח בזמן שהוא נכשל בעבודה
האמתית שלו. כשאדם הולך נגד בתורה באופן כלשהו, הוא בעצם הולך נגד עצמו,
נגד המטרה האמתית שלו, נגד חיי הנצח שלו ונגד ההשגות שבאפשרותו להשיג.
הקדוש ברוך הוא מזכיר לנו בתחילת פרשת משפטים שאנו עבדי השם. כשם
שבאנו לעולם ללא כלום, כך נצא ממנו ללא כלום. הדברים היחידים שאנו יכולים
לקחת איתנו לעולם הבא הם הדברים הרוחניים. הדרגות אליהן הגענו, הרוחניות אותה
שאבנו, הכסף שתרמנו, אהבת ישראל שרכשנו, המידות הטובות עליהן עבדנו וכל
ההשגות הרוחניות שהצלחנו להשיג מתוך העולם הגשמי. כל אלו יישארו איתנו גם
לעולם הבא, אך הדירה והרכב יאלצו להישאר כאן. אז כדאי לחשוב במה באמת
כדאי לנו להשקיע בחיינו, כדי שלא ניאלץ לעזוב את העולם הזה ללא כלום. נשקיע
בעזרת השם בדברים החשובים באמת, וכך נזכה גם להטבת התנאים שלנו כבר
בעולם הזה, מה שיביא לנו שפע עצום כבר כאן שנוכל להשתמש בו לעבודת השם
יתברך, ושפע עצום פי כמה לאין שיעור שילווה אותנו לנצח נצחים גם לעולם הבא.