החמצת הזדמנויות מרוב התעסקות בטפל – פרשת וארא
אך אצלנו לא פעם אנחנו מחמיצים ומפספסים הזדמנויות פז המגיעות אלינו,
רק מתוך שאנו מתעסקים בהבלים תפלים ולא חשובים. אנו מפספסים את ההזדמנויות
תארו לכם מצב בו החלטתם לעבוד למחייתכם כדי לפרנס את בני המשפחה, אך
העבודה שוחקת ומאוסה. הבוס כל היום צועק ומתייחס בצורה משפילה, סביבת
העבודה נוראית ובכל בוקר קמים בחוסר חשק ובעצבות גדולה מתוך חוסר ברירה
משום שאנו יודעים שזו הדרך היחידה לפרנס את המשפחה. כמה נורא נרגיש וכמה
חסרי אונים נהיה, עד שנהיה מוכנים לעשות הכל כדי לצאת מהמצב הגרוע בו אנו
נמצאים. כעת תארו לכם שבוקר אחד חבר רחוק ידפוק על הדלת ויאמר שזכינו
בכמה מיליוני שקלים, מה שיאפשר לנו להתפטר באופן מידי מהסיוט שלנו. האם יעלה
על הדעת שנאמר לו שאין לנו זמן להתעסק עם הזכייה הזו כי אנחנו ממהרים
לעבודה? שאנחנו עסוקים מדי בסבל ורחמים עצמיים מכדי שנוכל לחשוב על
אפשרות הגשמת החלום שלנו?
הפרשה מספרת לנו שזה בדיוק מה שבני ישראל אמרו למשה כאשר בישר להם
על הגאולה: "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה" (שמות ו' פסוק ט'). הם
העדיפו להמשיך לעבוד בפרך כפי שהתרגלו ולוותר על הזדמנות חייהם לצאת
ממצריים לחירות. זה נשמע כל כך תמוה ולא מובן עד שקשה להאמין לזה, אך גם
היום בחיים שלנו הדברים מתרחשים כך מבלי שנרגיש. אמנם במצריים הקדוש ברוך
הוא גאל את ישראל באותות ובמופתים בעל כורחם, אך אצלנו לא פעם אנחנו
מחמיצים ומפספסים הזדמנויות פז המגיעות אלינו, רק מתוך שאנו מתעסקים בהבלים
תפלים ולא חשובים.
ייעול הזמן ועריכת סדר עדיפויות
הכל עניין של ייעול הזמן ועריכת סדר עדיפויות. אם לא נעשה זאת, נגלה שאנחנו
מתעסקים בשטויות במשך רוב היום שלנו ועוזבים את הדברים העיקריים בצד, או
שנכון יותר לומר שלא נגלה את זה, כי נהיה עסוקים מדי בהבל. אם ננתח את היום
שלנו וננסה לבדוק מה עשינו בו ואיך התקדמנו בחיינו, נראה שמתוך עשרים וארבע
שעות אולי זכינו לנצל כמה דקות. כל השאר מוקדש לשינה, אכילה, דיבורי סרק,
עבודה, העברת זמן, מחשב, טלוויזיה, חברים, משפחה וכו'. לא שצריך לוותר על כל
הדברים האלו, בוודאי שזמן איכות עם המשפחה או השתדלות בפרנסה הם דברים
חשובים ומבורכים. אותם דברים עוזרים לנו להתקדם, אך זה לא עיקר החיים שלנו
ואם נתמקד רק בדברים האלו, לא נתקדם לשום מקום. צריך לחשוב היטב כיצד ננצל
כל שניה מחיינו בצורה הטובה ביותר. אותה התעסקות בדברים שוליים היא זו
שמשכחת מאיתנו את הדברים החשובים והאמתיים שאנו צריכים לפעול בחיים.
מהסיבה הזו היה דרוש להוציא את בני ישראל ממצריים. כי אסיר כבול לא יכול
לראות את התמונה הגדולה ולארגן לו את סדר העדיפויות. הוא רואה את הכל
מצומצם מתוך המקום הקטן בו הוא נמצא. מבחינתו התכלית היא להספיק לעשות את
המוטל עליו לאותו היום כך שהוא יוכל לאכול משהו וללכת לישון בסוף היום המפרך.
כאשר התמונה מצומצמת, גם השאיפות וההשגות בחיים מצומצמות. אך כאשר
מוציאים את בני ישראל מהמייצר בו הם חיים, משחררים אותם והם הופכים לחופשיים.
אז הדעת מתרחבת ורואים את התמונה הגדולה יותר. אז מבינים מהו סדר העדיפויות
הנכון. אז אפשר לראות נסים גדולים על ים סוף. ואז כמובן אפשר לקבל את התורה
במעמד הר סיני ולראות מחזות אלוקיים.
לצאת מתוך המקום הקטן שלנו ולהתבונן בתמונה הגדולה
גם את עצמנו אנו צריכים להוציא מתוך המייצרים שלנו. לצאת מתוך המקום הקטן
שלנו ולהתבונן בתמונה הגדולה. אז נכון שאנחנו יודעים להעביר את הזמן בכיף מול
הטלוויזיה, אבל זוהי התמונה הצרה, שהרי לאחר שהתוכנית תסתיים נחזור לחיים
שלנו ונגלה שלא התקדמנו לשום מקום. הדבר דומה לילד קטן שרוצה לשחק כל
היום, בעוד שאדם מבוגר מבין שזה בזבוז זמן מוחלט סתם לשחק כשאפשר לנצל את
הזמן הזה. אם נסתכל בתמונה הרחבה נבין שיש לנו תפקיד ומשמעות ועלינו לפעול
כדי ליישם אותם. אדם לא בא לעולם כדי להעביר את הזמן. להפך, הזמן שלנו מוגבל
וזהו אחד המשאבים היקרים ביותר שיש לנו. את הזמן צריך לנצל כראוי ולא "לשרוף".
כאשר מציעים לנו לבוא לשיעור תורה לחצי שעה פעם בשבוע, אנו נוטים לסרב
בנימוס מתוך הסברים על העומס הגדול שיש עלינו ועל חוסר הזמן שרודף אותנו. מה
שאנו לא מספרים זה שאתמול הסתובבנו במשך שעתיים בקניון כדי להתאוורר קצת,
בבוקר התעוררנו מאוחר אחרי שבלילה יצאנו עם חברים, בכל ערב אנו נרדמים מול
הטלוויזיה וה"רק דקה" ועוד דקה שאנו מתחברים למכשירים הסלולריים בכל רגע,
מצטרפות לכמאתיים דקות ביום. כשישאלו אותנו על זה מיד נצטדק ונאמר שכל אלו
דברים חשובים שאנו מוכרחים לעשות. אבל כל אדם צריך לשאול את עצמו, האם
שיעור תורה שיחזק אותנו, יסביר לנו את תפקידנו בעולם ויקרב אותנו אל תכלית
החיים שלנו הוא לא משהו הכרחי לפחות כמו הדברים האלו?
לא לפספס הזדמנויות
יש לנו נטייה לרצות המון, לדבר הרבה, אך לבצע מעט מאוד. אנחנו אוהבים
לשאוף ולחלום על העתיד שלנו ועל ההתקדמות שלנו למקומות טובים יותר, אבל
קשה לנו להבין שכדי להגיע לאותו חלום שנמצא רחוק מאיתנו, אנו צריכים לעשות
צעדים קטנים בהתמדה, צעד אחר צעד עד שנגיע לאותו מקום. אם נתבונן על
החלומות והשאיפות שלנו ולעומת זאת על ההתעסקות שלנו במשך היום, נגלה שאנו
משקיעים תשעים אחוז מהזמן על דברים שאינם מביאים לנו שום תועלת ושבעוד כמה
חודשים נשכח אותם לגמרי ולא תהיה להם שום משמעות. אם אדם רוצה להגיע
למקום מסוים, הוא צריך להשקיע, להתאמן ולנסות עד שיצליח להגיע לאותו מקום.
בוודאי שזה ייקח זמן והשקעה רבה, אך רק זו הדרך להגיע לשם. אם נעדיף לצפות
בטלוויזיה, להעביר את הזמן, לקרוא ספרי מתח, לשמוע מוזיקה, לצאת לטיולים או
לעשות שאר דברים בסגנון, אז יתכן מאוד שנהנה מאותם דברים, אבל בעוד שנה
נגלה שאנו עומדים תקועים באותו המקום בדיוק. שוב, לא מוכרחים לוותר על דברים,
אלא פשוט לנהל את עצמנו בצורה נכונה כך שנשקיע בדברים החשובים יותר
ובדברים התפלים פחות.
מי יודע כמה הזדמנויות שונות כבר החמצנו בחיינו..? ומי יודע היכן היינו נמצאים כעת
אילו היינו מנצלים אותם היטב..? מי יודע לכמה הצלחה וחכמה היינו מגיעים אם היינו
מנצלים את הדקות הפנויות בחיינו לדברים מועילים וללמידה במקום לבזבז אותם על
הבלים חולפים? כמובן שאין שום טעם בבכייה על העבר, אלא שמלמידה מטעויות
העבר אפשר לבנות את העתיד. אם נתבונן על המקום שהיינו יכולים להגיע אליו היום
אילו היינו משקיעים יותר בדברים החשובים לנו, נוכל לקבל מזה כוח ומוטיבציה
להמשך הדרך. נוכל להתאמץ ולהשקיע יותר כעת כך שבעוד כמה חודשים, או אפילו
כמה שנים של התמדה, נוכל להגיע למקום שאנו רוצים ונזכה להגשים את החלומות
שלנו.
כל עוד אנו בדרך, המצב שלנו טוב
לפעמים אנו מקבלים יאוש מתוך שלא רואים את הרווח ברגע זה. שהרי אדם
שלומד לא מרוויח מהידע באותו רגע ברוב הפעמים, ואדם שמתעסק בהבלים לרוב
מקבל הנאה רגעית באותה שנייה, למרות שזה לא מועיל לו כלל לאחר מכן. לכן
צריך לדעת למה לצפות כשעושים דברים חשובים וטובים. זו בוודאי דרך ארוכה, אך
כל עוד אנו בדרך, המצב שלנו טוב. כאשר אנו עוזבים את הדרך, אז כבר הדברים
מתחילים להתדרדר ואנו יכולים להיות בטוחים שבאמת לא נגיע לשום מקום.
אדם שחשוב לו לרדת במשקל למשל צריך להגביל את האכילה שלו. הוא יכול
להתעסק בתפל ולרצות ליהנות ממאפה טעים או המבורגר מפתה, הוא אפילו יכול
לחשוב לעצמו שזה לא נורא לאכול רק ממתק אחד קטן, אך בצורה כזו הדבר התפל
מתגבר על השאיפה הגדולה יותר שלו, והוא לא יזכה להגשים את המשאלה. אם
יבחר לעומת זאת להשקיע במה שבאמת חשוב, אז אולי הוא לא ייראה תוצאות
בשבוע הראשון, ואולי יהיו לו משברים וקשיים, אך אם יבחר להתמיד הוא יגלה
בהמשך שהגיע למקום שרצה. בצורה כזו אנו יכולים לשנות את עצמנו ולהגשים כל
חלום שנרצה.
הזדמנויות – לקבוע את סדר העדיפויות
פרשת וארא מלמדת אותנו כמה אבסורד להתעסק בהרגלי היום יום מבלי לחשוב
על התקדמות ועל איך לצאת מהמקום שלנו למקום טוב יותר. אם נבחר בכך נוכל גם
אנחנו לצעוד למקום טוב יותר, להגשמת החלומות שלנו ולקיום התכלית שלנו בעולם.
כל מה שצריך הוא לקבוע את סדר העדיפויות ולהתמיד בהשקעה בדברים החשובים
באמת. כמובן שתפילה לקדוש ברוך הוא בוודאי תועיל ותפתח לנו את הדרך בצורה
חלקה הרבה יותר. השם יברך אותנו להגשים את החלומות שלנו לטובה ולמיצוי עצמי
של הטמון בתוכנו.