ממתיק הדינים

הצדיק הוא מפליא פלאות גדולות ע"י דיבורו הקדוש נמתקים כל הדינים מעל ישראל וממשיך דינים על הרשעים וזה הוא פלא גדול

ממתיק הדינים – הצדיק הגנוז הרב יוסף ברכות

מסופר על הבבא סאלי זי"ע שבאחד הימים הגיע אליו אדם אחד, והצדיק החל לצעוק עליו ולהשפילו.

הלה תפס את רגליו ועזב את המקום.

הוא נכנס למכוניתו ונסע, ולפתע נכנסה בו מכונית בעוצמה אולם הוא יצא ללא פגע.

הוא הבין שידו של הצדיק הייתה מעורבת כאן וחזר אליו. הפעם קיבלו הבבא סאלי בחביבות ואמר:

כאשר הוא נכנס ראיתי את מלאך המוות איתו. הייתי חייב להשפילו כדי לבטל ממנו את הגזירה.

המתקת הדינים היא ישועה גדולה שפועלים גדולי הצדיקים עבור בני אדם.

וכך גם רבנו בגודל קדושתו, רוח קודשו, ואהבת ישראל האדירה ששכנה בתוכו,

היה פועל רבות להמתיק את הדינים. מעבר למה שכבר סופר לעיל בעניין קבלת הייסורים הקשים

שהיה מביא על עצמו כדי להמתיק דינים ולבטל ייסורים מאחרים

לבטל גזירות

עוד היו לו שתי דרכים עיקריות בהן השתמש בכוחו הרוחני הגדול לבטל גזירות מאנשים.

הראשונה (שאותה כאמור ראו אצל גדולי צדיקי הדורות), שהיה צועק על האדם,

ולפעמים, צעקות גדולות ורבות, עד שראה שהדין הומתק והגזירה התבטלה.

בהקשר לכך סיפר משמשו שראה כיצד באחד הימים נכנסו מיוזעים לבית הכנסת בתל אביב

בזמן סעודה שלישית, שני אנשים בעלי חזות חרדית, ושאלו מי זה ר' יוסף ברכות.

לאחר שאמרו להם, הם ניגשו אליו, ואמרו שבאו מבני ברק ברגל לת"א באיזה עניין מסוים

ושהרב שלהם אמר להם ללכת מיד לר' יוסף לת"א ולשאול אותו באותו עניין.

רבנו החל לצעוק עליהם צעקות וקללות, ושהם כך וכך, הכוונה, שאין תוכם כברם,

אולם הם הרכינו ראשם ושמחו מאד על העניין הנ"ל, ואמרו לו עוד עוד, תודה רבה!

הם ישבו אחר כך בבית הכנסת עד למוצאי שבת ואז נגשו אליו שוב ובקשו לדבר עימו ביחידות

הוא דיבר עימם בשקט ולאחר מכן שלח אותם לשלום לדרכם.

(שכך הייתה דרכו, שמי שהיה צריך המתקות היה צועק עליו קשות, ואחר כך מפייסו ומדבר אליו כרגיל).

ממתיק דינים

הדרך השנייה בה היה ממתיק דינים,

הייתה שהיה שואל את אותה השאלה פעמים רבות עד שבני האדם היו מרגישים שהם "מתפרקים"…

גם בנושא זה ראו את רוב חוכמתו וטוב ליבו שידע מתי להשתמש בשיטה הראשונה ומתי בשנייה.

וכמו שסיפר משמשו, שאם ראה על אדם מסוים שצריך להמתיק ממנו את הדינים, אולם הלה אדם רגיש,

או שלא מכיר את רבנו ודרכיו, היה משתמש בשיטת השאלות הרבות אחת אחרי השנייה.

שיטה זו של שאלת אותה שאלה שוב ושוב, (או ששאל מהר שאלה אחר שאלה) הייתה מיוחדת דווקא לו.

חלק מהאנשים היו מתרגזים, וחלק היו מרגישים שהם ממש מתפרקים עד שהיו מהם שהיו צועקים

"די, די, תפסיק אני לא יכול יותר, מספיק עם השאלות"… הם חשבו אותו לאדם שלא בריא בנפשו…

אחד הנסתרים ביאר למשמשו של רבנו,

שהשאלות שהוא היה שואל היו מפוצצות מהם אחד לאחד את הקליפות שהיו עטופים בהם.

רבנו היה אומן גדול בזה ומי שהייתה לו סבלנות היה ממשיך לענות לו, והיה מרוויח תיקון גדול וקל יחסית.

רוח הקודש

בפרק רוח הקודש הבאנו את עדותה של אחת מהמקורבות שלו,

שסיפרה כיצד ביום שישי אחד רבנו התקשר אליה ושאל מה השם של אבא שלה.

לאחר שענתה לו הוא שאל מה שם אמא שלה. לאחר שענתה לו חזר על השאלות האלו שוב ושוב.

היא הייתה באמצע הבישולים לשבת, אולם לא אמרה כלום רק המשיכה לענות לו שוב ושוב על אותה השאלה.

ברגע שעלתה בה המחשבה – אני באמצע הבישולים… (וזה מפריע לי-)

הוא הפסיק את השאלות ואמר לה: "זה תיקון בשבילך".

כאשר היה מתארח אצל אנשים שהיו קצת רחוקים וערכו סעודה נכבדה

היה מצוי שלאחר שהגישו לו את מנתו היה לפתע צועק "מה זה? האוכל מלוח, אי אפשר לאכול!

מה זה, שפכתם את כל המלח כאן?" הדבר גרם שם למבוכה, אולם כך היה ממתיק את הדינים מעליהם.

הכרת הטוב

מתוך הכרת הטוב הגדולה שהייתה לו למקורבים אליו, היה עקשן גדול מאוד בתיקון שלהם,

ולמרות שכאשר פעל היה נאלץ להלחם ממש עם הסטרא אחרא,

לא חש על זה והיה דואג לתקן אותם עד שיבואו לשלמותם.

לפעמים כאשר היו מצבים של דינים קשים על אותו מקורב והיה צריך תיקון גדול, היה מצערו וצועק עליו,

משפיל אותו, ואפילו מכה אותו, והכול כדי להצילו.

משמשו מספר:

שלפעמים כאשר היה רוצה להמתיק את הדין ממישהו שהיה קרוב אליו היה מתחיל לשאול אותו: מי אתה?

איך קוראים לך? והייתה לאותו אחד חלישות הדעת מזה, אולם בכך הצליח הצדיק להמתיק ממנו את הגזירה,

וכשהלה היה הולך היה רבנו שואל עליו ובפעם הבאה שהיה פוגשו

היה מקרבו באהבה ומברכו ונותן לו מעצותיו המחכימות.

כאשר היה רוצה רבנו להמתיק דינים מאיזה צדיק, היה אומר "אני לא מחזיק ממנו", "הוא לא צדיק" וכו'

אבל אח"כ היה שולח אליהם אנשים להתברך, (ותמיד כמה ימים קודם היה צועק בשמם

והמקורבים היו מבינים שיש משהו, ושומעים אחר כך שצריכים להתפלל עליהם).

פעולותיו של רבנו

נסיים חלק זה בעדותו של משמשו המסור, על פעולותיו של רבנו עם הרב פיש בביתו של הרב פיש:

אשתו של הרב פיש זי"ע הרבנית הצדקנית ע"ה (שזכתה לראות את אליהו הנביא כמה וכמה פעמים כידוע),

הייתה אומרת לאנשים שבאו לרב פיש זצ"ל, אתם רואים אותו כך (את ר' יוסף),

והייתה מסמנת בידיה כלפי מעלה, ואומרת: הוא נראה כאן, אבל הוא באמת בעליונים מעלה מעלה.

המקורבים לרב פיש שרק להם גילה הרב פיש שר' יוסף צדיק נסתר,

היו מכבדים אותו ביותר למרות מראהו החיצוני, ושהיה לפעמים צועק – שהיה לו

"כוח לדוג את הקליפות" – העבירות של האנשים, שרק היה עובר לידם והיה כאילו דוחפם ממש,

ומסתכל עליהם בפנים כאילו  כועסות ואחר כך היה עושה מה שעושה במיוחד בבית של הרב פיש.

ובכל סוף לילה כשהיינו הולכים לבית, היינו מקבלים "צעקות" מהרב פיש,

בטענות שלמה הוא משתין לו על הרצפה וכו' ור' יוסף היה שמח בזה מאד.

ושוב חוזרים למחרת לעשות עוד פעם "נקיון" לאנשים.

שזו היתה דרכם שהיו פועלים הרבה ישועות לאנשים שבאו לשם, ובכלל לא היו יודעים אלו שבאו מה שקרה.

שכן הכל היה במבטים ובמחשבות. (הרב פיש ע"ה היה יושב על הכסא שלו, ור' יוסף מסתובב בחדר).

הסיבה שהרב פיש היה נאלץ לצעוק על רבנו בסוף הלילה היה כדי להמתיק ממנו דינים.

כיון שהיה ר' יוסף מקרב אנשים חוטאים גדולים והיו המקטרגים מתרגזים עליו.

להמתיק את הדינים

לאחר שנפטר הרב פיש היה צריך ר' יוסף להמתיק את הדינים מעל עצמו והיה עושה זה בדרכים קשות,

אם בייסורים ולפעמים זה לא הספיק אז היה מבזה עצמו באיזה עניין שזה היה צער גדול ומשפיל,

אולם הוא לא חש על עצמו, והמשיך בעבודת הקודש שלו לתקן נשמות בני ישראל, זי"ע.

פעם סיפר לי אחד שיום אחד התחיל לראות מראות רוחניים ונבהל, ושאל את ר' יוסף מה זה?

וענה לו ר' יוסף בדיוק בהבנת העניין מה שרואה, ונרגע.

ר' יוסף היה רואה בכל עת מלאכים ונשמות כנראה בחוש, ולפעמים היה מסתכל על אדם בפנים תקיפות מאד בלי לדבר והייתה כוונתו להרחיק ולבטל מזיקים שנבראו מעוונותיהם של אלו, ומי שהכירו היה יודע את זה תמיד.

כשהיינו רוצים להתחיל בס"ד איזה דבר שבקדושה היה צועק וכביכול מתנגד בדיבורו על זה

פעם אחר פעם וככה היה סולל את הדרך ומסיר את כל המניעות והמקטרגים.

פעם כשהיינו בישיבת "נתיבות עולם" הק' בא אחד הרבנים החשובים שם זצ"ל

ואסף את התלמידים והחל לספר בשבחו של ר' יוסף, וכשראה ר' יוסף זצ"ל "מה מכין לו"

איזה מנת כבוד התחיל לצעוק על הר'מ צעקות "מה אתה מעשן?" וכ'ו… וכולם התפזרו ובוטל הכבוד.

ממתיק דינים

פעם כשהיה יושב ברכב ראינו איזה צדיק יסוד עולם, וביקשתי ממנו שיברך את ר' יוסף,

ר' יוסף הכיר אותו שהוא צדיק יסוד עולם וכשהלה בא לברכו ה

חל ר' יוסף צועק עליו שהוא לא מחזיק ממנו צדיק בכלל ושהוא כלום וכ'ו… והצדיק הנ"ל המשיך לברכו,

כך הייתה דרכו שלא היה מבזבז זמן ב"שלום שלום" רק בכל הזדמנות היה ממתיק את הדינם.

כמו שהיה רגיל ר' יוסף זצ"ל בחייו- בדרך הלצה אמרתי שבס"ד, בטח גם בשמיים עושה להם "הצגות"

ומנסה להסתיר את עצמו שזה היה לו "בטבע" ברגילות להיות הסתר מכולם ולכן יכול לפעול בעזרת השם,

הרבה מבלי שאף אחד ידע חוץ מבורא העולם.

אחרית ימיו

ר' יוסף היה רוצה שאקח אותו למקווה אפילו סמוך לזמן פטירתו,

פעם ביקש ממני שאקח אותו למקווה ואמרתי לו בצחוק:

"בשביל מה אתה צריך מקווה-אתה מקווה" הוא  צחק.

כמה ימים לאחר פטירתו אמר לי ברצינות על עצמו "אני מקווה" שידע שלא יכולתי עוד לקחת אותו לשם.

אמרה לו אחת מהמקורבות: אני מבקשת ממך שתמיד שאבקש ממך שתתפלל עלי תענה לי גם לאחר 120.

ואמר לה: "שאני אפטר, אתם תבכו ואני אצחק", ואנו בוכים הרבה אבל כשנזכרים שאמר שיצחק

וידע מה שאומר אנחנו מתנחמים שכעת לפחות הוא נח וטוב לו שם כי פה רק סבל וסבל מאד

סבל שאי אפשר לתארו והכול באהבה ואמונה שלימה בבורא עולם במצבים קשים.

כתב הרמ"ק:

שבכל עת שנגזר איזו גזירה רעה שלא תבוא על הציבור שהיא באה מחמת התעוררות דין החזק מגבורה.

ז"א בעוונות ישראל והדין יפעל ע"י הרצועה בישא שהי הקליפה,

אז מיד השכינה מזדמנת והיא מקבלת אותה גזרה שלא תמשך למטה וממתקת אותה ברחמים

ומשפעת את הדין על חסיד מחסידי הדור והם מקבלים ייסורים של אהבה ממש.

היינו: ייסורי השכינה ובזה הם מגנים על הדור.

וזה שאמר בזוהר מגילת איכה ק"י: ומקבלת מלקיותא דמלכא בגין לאגנא עלנא"

ועל פי זה אפשר להבין איך יתכן היה שסבל ר' יוסף הצדיק ע'"ה שתמיד דיבר ברחמנות על ישראל

ולא בטענות. ועכשיו שנסתלק מי יכול לקבל הייסורים האלה הקשים מנשוא- בשתיקה כזו,

בהסתר פנים כזה שקיבל על עצמו והשפלות מהס"א שקיבל בכניעה?

כתוב בפרשת שמות(א', ו'):"וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא" והדבר מבהיל ומדאיג

שכמה וכמה צדיקים "מהדור ההוא" של צדיקים גנוזים ונסתרים כבר נסתלקו מהדור.

נשוב ונתחנן לזכות לגאולה שלימה ברחמים גדולים אמן!

בחודש האחרון לחייו היה חוזר ואומר פעמים רבות "משנה אותיות נשמה".

בשבועיים האחרונים גברו ייסוריו ביותר. ידענו שיש משהו והלכנו אצל צדיקים ל"פדיון נפש",

אך כבר נגזרה הגזירה וקיבל זאת על עצמו באהבה.

שבוע לפני הפסיק לאכול אוכל מוצק ושתה רק משקה נוזלי מסוים.

ביומיים האחרונים זיכך גופו לפני מותו והיה פולט בכוונה גמורה גם שתייה זו והיה שותה מינימום.

ידענו בלב ופחדנו לחשוב על זה ונסתלק בעוונותינו בו' בטבת למנוחת עולמים זיע"א.

בשבת לפני מותו היה בטיפול נמרץ מחובר למכונת הנשמה ונראה כמלאך קדוש.

לאחר פטירתו נראה במקווה טהרה כמי שלא מת, שהיה גופו זך בתכלית.

"חבל על דאבדין ולא משתכחין"

מי ימלא מקומו? ומי יכול לקבל את ייסורי השכינה שסבל כ"כ עבורה?

מי יגן בעדנו? מי יוכיח אותנו בעדינות מיוחדת כזו? היה משרה הרגשה של אמונה שלימה וביטחון ותמיד אמר:

"אל תדאג על מחר כלום תעשה היום מצות צדקה והשי"ת ידאג לך לכול בזמן.

חי אמונה ברמ"ח איברים ושס"ה גידים. על עצמו – קיבל הכל באמונה ושמחה.

על אחרים – ביקש רחמים ולא רצה שיסבלו כלום. במבטיו בלבד היה מעביר לנו תוכחה או עידוד,

כשהיינו עוברים לידו הבנו כל מה שעובר עלינו דרך הנשמה בדרך פלא כאילו שאלנו אותו וענה לנו

והכול היה שלם ומסתדר בגשמיות וברוחניות, כי היה רועה נאמן מאין כמוהו,

שדואג תמיד לאלו הקשורים עימו בכל הכיוונים.

גם עכשיו, לאחר פטירתו, אנו בטוחים שכוחו עצום יותר מבחיו ויקים מה שהבטיח

ובפרט בעד הגאולה ברחמים גדולים.

"גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם"

גם אחרי פטירתו של רבנו ממשיכים הישועות לבוא אל המקורבים אליו, ואל אלו שהחלו להכירו.

מקורביו מספרים כיצד הם רואים שהצדיק ממשיך לפעול עבורם ישועות מעל הטבע.

ומקום קברו מתחיל להתפרסם כמקום המסוגל לקבלת התפילות ולישועות.

כשיש חס ושלום איזו שהיא בעיה, נהגנו לקחת סך כסף לצדקה ולומר:

ריבונו של עולם גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחיהם ואני מפריש כסף זה לצדקה לעניים

לעילוי נשמת מו"ר ר' יוסף ברכות בן ר' זכריה זצ"ל ויעלה לפניך כאילו נתתי זה הסך בידו

ויעשה לנו את הפדיון נפש שצריך, ומבקשים הישועה מאת השם יתברך בזכות הצדיק,

וראינו בס"ד נפלאות וישועות מיד בדיבוריו האחרונים לפני פתירתו היה אומר כמצווה אותנו שיהיה בס"ד!

וחזר על זה כמה פעמים והבנו שמבקש שנשמור היטב על קיום התורה והמצוות מבלי להתרשל ח"ו

ולא לגרום לו צער או עוגמת נפש ח"ו כשהוא למעלה, ונמשיך בדרכו שהיה נאמן ביותר לבוראו

ונאמן מאד באמונה שלימה שנזכה לראותו בקרוב ממש בביאת גואל צדק ובנין בית- המקדש במהרה בימינו

ברגענו ונזכה לראותו מהראשונים שיקומו בתחיית המתים, אמן כן יהי רצון!

זכותו הגדולה תגן עלינו ועל שאר כל עמו ישראל, אמן!

תוכן עניינים
דילוג לתוכן