הצדיק הנסתר רבי יוסף ברכות
"כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי השם יחיה האדם"
הנהגות הצדיק הגנוז הרב יוסף ברכות זצ"ל
כיוון רבינו- לקדש הגוף והחומר, יסוד לכל דרכי חטאיהו והוא יישר אורחותיך.
מובא בספר הקדוש ”ליקוטי הלכות“ (הלכות שלוחין הלכה ה‘) לרבי נתן זצ“ל תלמיד מוהר“ן זוצק“ל
שהצדיק מסתתר בכל פעם מהעולם מחמת קלקולם ונתרחק מהם הרבה עד שקשה להם לקבל ולינוק מאורו הגדול,
כי אם ע“י יגיעות ובקשה וחיפוש הרבה וכל זה בחייו, ומכל שכן אחר הסתלקותו לעילא ולעילא
שצריכין לחפשו ולבקשו יותר ויותר לסלסל ולפלפל בתורתו הקדושה ולילך בדרכיו ואורחותיו הקדושים,
לבקש ולהתחנן הרבה לפני ה‘ יתברך עד שיוריד דמעות מעניו הרבה. (עד כאן לשונו הקדוש זיע“א)
וכל זה בכדי להשיג אורו של הצדיק, עצותיו, רמיזותיו והנהגותיו הקדושות כדי שנזכה ללמוד מהם בעז“ה.
צדיק נסתר
לכן רצינו לכתוב בעז“ה כמה ממעשיו והנהגותיו הקדושות מעט מזעיר מהם מה שזכינו לראות ולהבין בס“ד
שכידוע היה ר‘ יוסף ברכות זצ“ל צדיק נסתר מאוד והיה אסור לגלותו בחייו
כמו שאמרו לנו צדיקי הדור ולכן כתבנו בקיצור נמרץ כמה מהנהגותיו.
ידוע מה שכתוב בזוהר הקדוש פרשת תרומה עמוד קע“ד וזה לשונו:
"תא חזי משה לא מית, ומאי דכתיב וימת משה? הוא מסיטרא דילן,
דכבל אתר לצדיקא קרי בה מיתה הוא מסיטרא דילן עד כאן לשונו הקדושה,
זאת אומרת שמה שמת הצדיק זה רק מצידינו שאנו לא רואים את אורו הקדוש
אבל באים נבקש הרבה ונזכה בע“ה לילמוד מהנהגותיו הקדושות ועיצותיו יתגלה לנו אורו
ולראות שהוא ממש חי וקיים ונמצא פה איתנו רק שנתעלם מן העין ומי שיזכה יראה בחוש
שעדין הצדיק מסתכל עלינו ועל מעשינו וכשצריך הוא עדין מוכיח אותנו ומתפלל עלינו
ועוזר לנו בהתלבשות במחשבה ובלב ובכל מיני דברים נעלמים ונסתרים מאיתנו.
הצנע לכת
מה שראינו אצל רבי יוסף זצ“ל שלעולם היה התנהג בהצנע לכת בפני כולם ואפילו בחדרי חדרים
והיה גם מסתיר פעולותיו בפני הקרובים אליו ולכן היה קשה מאוד להתחקות אחר מעשיו ולהבינם,
וגם לאחר שעשה איזה שהוא פעולה שבקדושה היה זורק לאחריו איזו שהוא פעולה של כעין הסח הדעת
שמי שרואה לכאורה את זה אומר בליבו, זה בטח לא צדיק.
ולכן יכל רבי יוסף לעזור להרבה אנשים בסתר מבלי מפריע ומבלי שידע מזאת אף אחד,
לכן עבודה כזאת שהיא הצנע לכת כתוב על זה בספרים הקדושים שזה עולה הכי גבוה בשמים
כיון שזה לשם שמים גמור ולא מתערב בזה שום מחשבה זרה ופנימיות או הראות מעשיו לבני אדם.
כל אחד יראה להשקיע מאמץ ומחשבה כמה שיכול לפי מצבו וסביבתו להסתיר מעשיו וצדקתיו
וגם לפעמים לימוד תורתו כמה שיותר וזה מועיל גם על הדרך לעוד דברים שיהיה לו ברכה בעמלו
ולא ישלוט בו עין הרע והכל תוך שיקול דעת גדול קודם לכן ותפילה להשי“ת והתקשרות לצדיקים שבדור
ולצדיקים שוכני עפר תמיד, כי זה כלל גדול שלא יסמוך על עצמו כלום
רק על כוחם של הצדיקי אמת שהם יודעים כיצד להתעלות התורות המצוות לפני השי“ת כמו שצריך.
קבלת היסורים
היה תמיד רבי יוסף שותק ומקבלם באהבה וע“פ רוב היה מביא אותם על עצמו
וכמה פעמים שרצינו להביא לו איזו תרופה היה דוחה אותנו בתרוצים שונים
וכל זה היה כדי להקל מצער השכינה וצערם של ישראל על הכלל ועל הפרט.
פעם אחת שאלתי אותו כשהיו לו פצעי לחץ לא עלינו, "רבי יוסף חביבים עליך יסורים?" ואמר לי בכל לב, כן.
ועד יומו האחרון שסבל יסורים קשים מנשוא בגוף ובנפש היה כמו בשקט
ולא דיבר ולא הרהר אחרי מידותיו יתברך אפילו שהיו היסורים לפעמים קשים מנשוא.
ואנו שראינו גודל יסוריו הינו בוכים איך ככה סובל ואיך כל פעם יש משהו אחר ולא נגמרים היסורים
נגמר פה מתחיל שם עד שנסתם איזה פצע לחץ במקום אחד לאחר יום יומים מתחיל מקום אחר.
לקבל זאת באהבה
ובזכות קבלת היסורים באהבה מביא האדם גאולה לעולם. עד שיום אחד אמר לי רבי מאיר שלמה זצ“ל
זה לא יעזור, מה שאנו מתפללים ושמים תרופות הוא לוקח על עצמו עוד יסורים ולא נח.
ולא לוקח לעצמו כמה ימי חופש להרגע ולנוח, רק עובד ועובד וסומך על השי“ת שלא יעזוב אותו.
לכן לפי שידוע שדורינו זה משופע ביסורים.
כל אחד יש לו משהו או כמה דברים שסובל ל“ע כל אחד לפי ענינו ותיקונו וכוחו לסבול,
יאמר לעצמו הלא כל מה שאני סובל זה בא לי בעוונותי הרבים,
וצדיק ה‘ אתה עלי כי אמת עשית ואני הרשעתי, כי אל אמונה הוא.
ויזכר בצדיק ר‘ יוסף ברכות זצ“ל, שהיה זקן, חלש, רזה וצנום אשר סבלו נמשך שנים על גבי שנים בשקט.
עוד מילדותו אמר לי שאביו אמר לו ”כבר סבלת מספיק“,
אך הוא לא התרעם וסבל הכל בסבר פנים יפות כך יאמר כל אדם לעצמו:
אני גם כן אתחזק ואקבל הכל באהבה והקב“ה יעזרני וימתיק מעלי ומעל ישראל כל הדינים.
בזכות קבלת היסורים באהבה מביא האדם גאולה לעולם.
שבירת התאוות וההתרחקות מהן
כמו שידוע שבדורנו קשה הדבר עד מאוד כיון שבדור זה מזומן לכל אחד כל התאוות רח“ל,
לכן צריך סיעתא דשמיא להנצל מכל הסכנות הרוחניות המסתובבות בעולם כיום למכביר.
לכן קודם כל לא יכניס אדם את עצמו לנסיון ולא יקרא לתאוות שיבואו אליו ח“ו.
שגור היה בפיו של ר‘ יוסף זצ“ל הפסוק: ”לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה‘ יחיה האדם“
והסביר פי, ראשי תיבות: פדות, ישועה.
היה ממעט באכילתו ואוכל גם אוכל פשוט: לחם, עגבניות, מלפפון, שמן זית.
ושותה תה קפה ועוגה בלי סוכר ובמיוחד בשתיה היה מענה את יצרו בכל פעם
ושותה כוס מיץ או מיץ ענבים יותר לאט מששותים כוס תה רותח
והיה שותה במקרה הכי גדול רק כוס אחת במשך כל הסעודה והיה תמיד גוער בי שאני אוכל הרבה מידי.
פעם הראה לי בספר ”אהבת חיים“ לר‘ חכם מנחם מנשה זצ“ל שהביא מר‘ אלימלך מליזנסק
שאם אדם לא מתקן את תאוות האכילה שלו הוא יצטרך לבוא שוב בגלגול
לתקן זאת וכל שכן שאר תאוות העולם הזה,
והצורך בשמירת הברית, העניים והפה ממאכלות אסורות ודיבורים אסורים,
וכן על העישון היה מבקש תמיד מאנשים שיפסיקו לעשן סמים וסיגריות והיה אומר:
”והעישון כולו באש יכלה“ והסביר: ע“י אש התורה יכבו כל התאוות וגם תאוות העישון.
מה יהיה איתי?
לכן כל אחד יתחיל בעזרת השם לנסות להתפלל להשם יתברך להנצל מהתאוות ויזכור מה יהיה בסופו ואחריתו
וייזכר בצדיק ר‘ יוסף זצ“ל כמה עבד על עצמו כל חייו גם בהיותו זקן וקדוש, ויאמר לעצמו: מה יהיה איתי?
עד מתי אני יהיה אוחז ככה בתאוות? מתי אתחיל לרחם על עצמי
ולאט לאט בעזרת השם בתפילות והתקשרות לצדיק אמת יזכה להוריד מעצמו עוד תאווה נוספת
שיכול להסתדר בלעדיה עד שברחמי השם יתברך יושפע לו דעת נכונה ואמיתית לשבר תאותיו
ויעזר בספרי צדיקים שישנם ב“ה בשפע העוזרים ונותנים דרך שווה לכל נפש
כיצד להתמודד עם כל תאווה בנפרד גם כל התחלה שיעשה אפילו אם נפל מזה אח“כ,
זה לא הולך לאיבוד ח“ו, כשיתחיל שוב בפעם הבאה יתחיל מהיכן שהפסיק והכל נחשב לו.
כף זכות
זכורני שכאשר רק התחלתי לחשוב שאני אנסה לעבוד על איזה שבירת תאוה מבלי שעשיתי כלום
היה צועק לי בקול רם ”בהצלחה“, שהמחשבה עשתה רושם והוא היה רואה זאת מגודל קדושתו זי“ע.
”לדון לכף זכות“
המידה הקדושה הזאת היתה הכי חזקה ובולטת אצלו שהיה מקיים ממש ”הוה דן את כל האדם לכף זכות“
גם לאלו שעשו לו רעות ממש או שצעקו עליו וכן כאלה שגנבו ממנו כסף
או אנשים שהם עדיין חילונים כל סוגי בני האדם היה מוצא בהם תמיד כף זכות
וגם היה אומר זאת בפיו: ”אני דן אותך לכף זכות ש…“ והיה ממליץ טוב בעדם.
הוא לא היה מוכן לשמוע רע על אף אחד והיה אומר:
שמעתי מה שאמרת לי אך איני יכול לקבל מאחר וצריך לשמוע את שני הצדדים.
גם למי שהיה מגיע עונש היה אומר: ”אין דבר הפעם תסלח לו“
מדבר איתו בלשון רכה ואומר לו נכון שלא התכוונת לכך! נכון שאתה לא כזה? אני מכיר אותך וכו…
וכך גם אם אותו אדם היה חייב ח“ו נהיה לו מייד רצון להשתפר כי רצה להתאים את עצמו לדברי הצדיק.
הצדיק אף פעם לא הקפיד
לפעמים היו ענינים שהציקו לי סיפרתי על כך לר‘ יוסף אך הוא אף פעם לא הקפיד
ולא רצה לבקש דין על אדם בשום אופן.
תמיד ידעתי שאצלו אי אפשר להוציא דין על אף אחד, אצלו זו רק מידת הרחמים.
גם לאחר פטירתו הוא נוהג באותה מידה. סיפר לי חבר, בעל תשובה חדש שלא הכיר את ר‘ יוסף,
שלילה אחד לאחר שבאותו יום עברנו ליד ביתו של ר‘ יוסף בת“א ודברנו שם, הוא חלם על ר‘ יוסף.
מספר החבר: ”ראיתי אותו עושה הבדלה ואני עומד מאחוריו.
ר‘ יוסף מסתובב אלי ומסתכל עלי הרגשתי שהוא מעיף אותו כמה מטרים קדימה,
הרגשתי ממש שהוא עושה לי זאת באהבה.
אמר לי חברי: אליהו, קח אותי בחזרה אל ר‘ יוסף אני מרגיש שהוא מתקן אותי ואוהב אותי.
נשאר הצדיק כמו שהיה רחמן גדול ואמר על עצמו: “אל תקראו לי רבי קראו לי רחמן“.
לכן בעז“ה כל אחד ילמד ממעשיו של הצדיק המתוק הזה וידע שזו עבודה גדולה וחשובה מאוד בעבודת ה‘
לדון לכף זכות ויכול על ידי זה להציל את עצמו ואת הזולת מכל מיני גזרות קשות ורעות רק בשב ואל תעשה,
להתאמץ ולחפש לראות רק את הטוב לדון במחשבה לכף זכות אפילו שזה לא נראה כל כך.
מידת אמונה וביטחון
היה ר‘ יוסף ברכות זצ“ל תמיד מלא אמונה וביטחון, תמיד אופטימי מאוד,
אין אצלו שום יאוש ועצבות ותמיד היה מצפה לישועת ה‘ בכל עניין.
במשך שנים רבות היה ישן לבד בביתו שבת“א למרות היותו זקן וחלש ועוד שהיה מבטל גזרות
(שידוע שדבר זה מסוכן ומושך על עצמו התגרות החיצונים) היו שואלים אותו: תגיד ר‘ יוסף
האינך מפחד לישון לבד? ענה להם: ”אבי אמר לי שאדם לא נמצא לבד יש איתו מלאכים ששומרים עליו.
ה‘ יכול לעשות הכל
כל מי שבא אליו לאיזו ישועה או בקשה לתפילה היה מבקש בשבילו אפילו במקרים שכבר כולם התיאשו,
הוא לא הסכים עם המשפט “אין מה לעשות“ הוא אמר: ”אסור לומר זאת, ה‘ יכול לעשות הכל“
ואכן זכה להרבות ישועות בעז“ה ולמתק דינים מהפרט והכלל.
הוא לא היה נבהל מכלום, אפילו שהיינו מספרים לו דברים נוראים ביותר היה יושב ושומע בשקט ובשלוה,
עוצם את עיניו ועושה עליית נשמה ובודק מה ניתן לעשות.
היה לו כח לדבר עם אנשים שהיה להם ל“ע בלבולים קשים באמונה
והיה בכוונה שואל אותם שאלות בעניני האמונה שהיו טמונות בליבם וע“י זה יישר את שכלם.
הצדיק שש ושמח
תמיד היה שש ושמח, זוהר ומשרה סביבו אוירה של שמחה ותקוה.
היתה בו סבלנות גדולה ולא היה דוחק את השעה אף פעם.
הייתי לפעמים שומע חדשות ברכב כשהיינו נוסעים הוא היה אומר לי בצחוק, מה אתה צריך לשמוע חדשות?
אבי ז“ל אף פעם לא שמע חדשות ואני ג“כ לא שומע, בשביל מה אתה צריך לשמוע?
הייתי עונה לו בצחוק:”אתם שומעים את החדשות מלמעלה לכן מה לכם ולחדשות של מטה“ והיה צוחק וצוחק.
פעם שאלתי אותו: ”ר‘ יוסף,כשיקומו בתחיית המתים היכן יגורו כולם שיהיו המונים המונים?
“ ענה לי בתקיפות: ”שאלה כזאת לא שואלים כשזה יהיה אתה כבר תראה ותבין“
וכן היה אומר:
אדם נולד עם כמות של מילים שיכול לדבר ואם מדבר שטויות מבזבז את חייו שיקחו אותו מהר למעלה.
שתיקה
הוא היה מרבה בשתיקה ובהתבודדות, במשך רוב היום רק ישב ושתק ודבר עם ה‘ ממש שיחות במשך שעות רבות.
היינו שואלים אותו בצחוק: ”ר‘ יוסף עם מי אתה מדבר כ“כ הרבה?“ והיה אומר בצחוק:
”אני עושה כמו שר‘ נחמן אומר, אני מדבר עם ה‘ כל אחד ילמד מהצדיק הזה שזכה לשלוות נפש ושמחה
בזכות שתמיד האמין ובטח בה‘ יתברך שיעשה לנו תמיד טוב ויזכה לחיים רגועים,
שלוים ושמחים ויחשוב תמיד טוב וחיובי ובע“ה יהיה טוב.
מדת השמחה
מאז שזכינו להכיר את ר‘ יוסף זצ“ל תמיד היתה אצלו מדת השמחה
והיה בכל עת שר ומזמר לעצמו ולאחרים ולמרות שהיו לו חיים קשים ומלאים יסורים בגופו היה תמיד מחיך,
חיוך שגרם לכל מי שראה אותו להיות שמח מייד.
לפי הסגנון
הוא שר לאנשים שירים לפי הסגנון שלהם, כי היה שולט בהרבה שירים גם בשירי חזנות וגם פיוטים
וקריאה בתורה לפי כל העדות וכך היה שר ומחזן בכדי לשמח את אלו שבאים אליו.
והיו מתחברים איתו כולם וכך היה מקרב כמה וכמה נפשות לה‘ יתברך.
עד היום מי שנזכר בר‘ יוסף מתגעגע לשיחה שלו ולשירים שהיה שר להם.
היה נוהג לשאול חידות של חוכמה והיה מצחיק את כולם.
כשהיה מתארח אצל אחרים בשבתות היו אומרים לו: ”ר‘ יוסף תשיר לנו שירים" ו
היה שר להם את השירים שרצו ולא סרב גם לילדים הקטנים ואח“כ שאל בצחוק: ”אני שר יפה?“
והיו כולם צוחקים וענו לו: כן, כן. הוא היה אומר: ”אם אני לא שר יפה תגידו לאבא שלי.
“ אימי שתחיה היתה אומרת לי: ”תגיד לי, איך הוא כל הזמן שמח? אני לא מבינה את זה“ היא שאלה אותו:
”ר‘ יוסף למה אתה כ“כ שמח?“ הוא ענה לה: ”וכי חסר לי משהו, הכל טוב ו
עוד מעט הורי יקומו לתחיה ואני אראה אותם ואהיה יותר שמח, כי אני מתגעגע אליהם.
ר‘ יוסף היה בן אדם שפניו תמיד שמחות, לכן כל אחד ישתדל לשמוח ולשמח אחרים שזה מידה נפלאה
ואם לא מצליח, ישים לעצמו איזה שיר שאוהב וכך ימשך ליבו לשמחה מייד
שיש לשירים כח גדול למשוך לשמחה ולדבקות בה‘ יתברך.
וכן יכול לקחת איזו תמונה יפה של ר’ יוסף כשהוא שמח,
התמונה תביא לו בעז“ה שמחה ויזכה בעזרת ה‘ לישועות.
השתתפות בצער הזולת
היה שגור בפיו המימרא של חז“ל: ”כל השמח בתקלת חברו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב“ה“.
הוא אמר שזו לא חכמה שלא לשמוח בתקלת חברו שזה דבר ברור,
אלא הכוונה שאני לא אשמח בשמחה שלי כשאני רואה שחברי בצער.
הוא היה ממש נוהג כך,משתתף בצער הזולת ולוקח מליבו את הצער
ולפעמים הראה להם שיש לו צער יותר מהם עד שהיה להם כבר לא נעים שגרמו לו כך והיו אומרים לו:
”סליחה, לא התכוונו לצער אותך“ והיה מתפלל עליהם בכל ליבו ומאודו.
אם ראה שח“ו המצב קשה ומסובך היה אומר שהיה ח“ו צריך למות בבטן אימו
ולא לראות ככה שיהודי יש לו צער כזה ואח“כ היה מעורר רחמי ה‘ יתברך עליהם.
לכן כל אדם ישתדל תמיד להסתכל סביבו מה קורה עם בני ביתו והסובבים אותו ויתפלל על כולם כל אחד על חסרונותיו ועל צערו ויתפלל עליהם.
אם יכול לעזור להם במשהו ילך ויעזור, לא יחשוב רק על עצמו ויעשה עם אחרים חסד ויתן צדקה
וזה יגרום לו שיזכה לאהבת ישראל ואהבת ה‘ יתברך.
“כל המתפלל על חברו נענה תחילה“
אמר ר‘ יוסף:
אל תקרא נענה אלא נהנה שאני נהנה שהם מקבלים ישועה ובזכות זה הקב“ה יושיע אותו בכל מה שהוא צריך.
התאמצות לכל דבר שבקדושה
היינו רואים כמה רצון, התאמצות ומסירות נפש היה לר‘ יוסף זצ“ל בכל עניני הקדושה.
למשל לגבי הליכה לבית הכנסת, אף על פי שהיו לו מגבלות בגופו,
מתוך ייסוריו הרבים היה מזרז עצמו ללכת לתפילה או שיעור תורה.
במשך שנים היה רוצה שניקח אותו לשיעור בסוכה בתל אביב, ולא רצה להפסיד את השיעור,
או כשהיה גר אצלינו רצה תמיד לבוא איתנו לכולל וגם למקוה בכל יום ולאחר מכן לתפילה,
אף על פי שהדבר היה כרוך בירידה ועליה של 4 קומות בכל פעם
דבר שהיה לוקח לו כ:20 דקות לעלות ולרדת לא היה מתעצל,
והיה תמיד מעיר אותי קודם לכן ואומר לי: קום כבר! כמה אתה ישן?
אם היה צריך ללכת לאיזה מקום לברך משהו היה עושה זאת בזריזות ולא אומר אני זקן, אין לי כח,
אלא הלך תמיד בשמחה.
כשהיינו הולכים לכותל ולקברי צדיקים היה בא בשמחה ובזריזות ולכן כל אדם יעשה לימוד ממעשה הצדיק
לזרז גם כן עצמו לכל דבר שבקדושה ולא יהיה מבחינת זקן ועצל בקדושה אלא זריז.
ישועת הצדיק
פעם זכורני שהלך ברגל לבד מביתו שבשכונת שבזי עד התחנה מרכזית לאיזו אישה אלמנה שהיה לה צער,
וכשהגיע לשם היא לא פתחה לו את הדלת, הוא דפק ודפק ולבסוף חזר לביתו,
היא התקשרה אלינו ואמרה שחטפה עכשיו כאבי בטן נוראיים בגלל שלא פתחה לו, ומה לעשות כעת?
היו הרבה פעמים שהיה הולך לאיזה בית כדי לקבל צדקה או אוכל וכדומה והם חשבו שזה בשבילו
ולא ידעו שאת הכל הוא עושה למענם כדי להמשיך להם ישועה מהחסד או מן הצדקה,
במשך שנים היה מתארח אצל הרבה משפחות בשבת, הוא היה משמח ומברך אותם.
אבל אם אתה מאיר להם פנים ומדבר עימם יפה זה גורם להם טוב על הנשמה.
בזכותו
במשך שנים כשהיינו הולכים יחד פגשתי אנשים רבים שאמרו שהיה אוכל אצלם
וסיפרו שזכו לישועות מביקוריו, הם הבינו שזה בזכותו.
היה אדם שסבל ל“ע מרוח רעה הוא הסתגר עם עצמו באיזה מבנה, שם הוא ישב, אכל וישן,
סיפרתי זאת לר‘ יוסף, הוא הלך לשם לבדו, דיבר עם אותו אדם ועשה עליו ייחודים קדושים בדיבוריו
שהיו נראים כדברי חולין עד שאותו אדם התקשר אלי ואמר לי:
תקח אותו מפה אני לא יכול יותר, אני לא עומד בזה, הדיבורים שלו שרפו אותו.
היה טורח לעשות שלום בית לזוגות שהלך לביתם ודיבר על ליבם כפי שיטתו
עד שפעל בעזרת ה‘ לשלום בית ולישועה בילדים או בפרנסה.
תמיד היה מזדרז כל זמן חיותו לעזור לזולת, לכן כל אדם יראה וילמד מהצדיק איך שהיה שש ושמח לתורה,
לתפילה, לעזרה לזולת ולטבילה במקוה, גם בהיותו נכה סבל הוא סבל והתאמץ בהשתדלות גדולה,
כך יעשה כל אחד קל וחומר בעצמו ויגיד אני גם רוצה חלק בזו העבודה הקדושה
ובזכות הצדיק אחזק עצמי בעז“ה גם כן בכל מה שאני יכול לעשות נחת רוח ליוצרי.
קבלת כל אדם בחיוך
ר‘ יוסף היה מקבל כל אחד בסבר פנים יפות הוא היה מחייך בחיוכו המוכר והמתוק הזה,עיניו חדרו ללבבות,
כל מי שרק מביט בו נהיה שמח, הוא נתן לכולם הרגשה שהם בנים שלו וחלק מהמשפחה שלו,
לדוגמא היה אומר לאישה: את כמו אמא שלי, לגבר היה אומר אתה כמו אבא שלי,
היה נותן להם הרגשה כאילו שעוזרים לו מאד ע“י שנותן להם לשמשו בעין יפה,
זה גרם להם עונג ונחת רוח גדולה.
סליחה
גם על מי שהיה צועק, כמו שאני יודע זאת על עצמי, לאחר מכן היה אומר: תסלח לי, אני מבקש סליחה,
אנו ידענו שהוא עושה זאת לטובתינו להמתקת הדינים והמשכת ישועות והיינו מנשקים אותו מיד.
כל אחד יעבוד על עצמו לקבל כל אדם בסבר פנים יפות שיש אנשים רגישים שאם לא תתיחס אליהם כראוי
יחשבו שאתה שונא אותם ח“ו או שיש לך משהו נגדם,
יש לאנשים הרבה דמיונות ואם אתה רציני כזה חושבים אולי הם לא בסדר או שאתה כועס עליהם,
אבל אם אתה מאיר להם פנים ומדבר עימם יפה זה גורם להם טוב על הנשמה,
אשרי מי שזוכה ללכת במידה זו וילמד ממעשה הצדיק שלא יסתכל על עצמו כלל אלא רק כיצד לעזור לזולת,
לשמח ולעודד, לפי שכלו וכוחו לעזור לו.
מידת הענוה והשפלות
כל מה שפעל ר‘ יסף זצ“ל בעזרת ה‘ היה תמיד בענוה גמורה ובשפלות בתכלית,
הוא לא החזיק טובה לעצמו בשום אופן, תמיד שהיו אומרים לו תודה ר‘ יוסף היה אומר כל מיני ביטויים כגון:
אני לא שווה את הנעליים שלך, אתה רבי ואני התלמיד, או שהיה צועק סתם, כל זה כדי לשנות נושא,
הוא לא רצה לקחת לעצמו שום כבוד,
אפילו שידענו שפעל וסבל בשבילינו ישועות לא אמר התפללתי או פעלתי בשבילך ישועות אלא שתק.
כל אחד יראה לעבוד על מידת הענוה וכל מה שעושה לא יחזיק טובה לעצמו ולא יחשוב שמגיע לו על זה שכר,
אלא יעשה רק לשם שמיים בצניעות וענווה ובודאי שלבסוף הקב”ה לא יקפח שכרו,
רק הוא יעשה כל פעולותיו שיעלו לרצון לפני ה’ ויעשה כל דבריו שלא על מנת לקבל פרס
הוא יזכה ליראת שמיים ולענווה.
ספר תורה
ר‘ יוסף לא רצה לעשות לטובת נשמתו אפילו ספר תורה או ארון קודש, אמרתי לו יש לך כסף,
תעשה משהו ותראה כמה צדיקים עשו גם כן לע”נ, והוא אמר לי תעזוב אותי מזה, כל אחד והמחשבה שלו,
בעזרת ה’ הבנתי שזה אצלו מבחינת מחשבה,
ר‘ יוסף זכה שעבד את עצמו לצורך קבלת עולם הבא הוא סלד מלדאוג לעצמו ולא דאג או ביקש אפילו קבר
רק בניסים ממש זכה לקבורה במקום משמיים למקום מנוחתו, כל אחד יראה שהקב“ה לא מקפח שכר בריה,
ר’ יוסף דאג תמיד על כבוד שמיים בלבד, ועכשיו ה‘ דואג בשביל לסדר לו הכל
ועוד שבכל עת נוספים לו תלמידים נוספים שלומדים ממעשיו ודרכיו וגורמים לו עילוי נשמה ונחת רוח.
הכרת הטוב
היתה לו תמיד הכרת הטוב, כשהייתי רוחץ אותו היה מבקש תמיד סליחה שאני מטריח אותך לנקות אותי,
מיד הוא היה מחזיר לנו טובה שהיה מנקה אותנו ברוחניות עם עניו הקדושות , הוא היה אומר:
אני עזרתי לאבי והיה מברך אותי, אז גם כשלי יעזרו אני מברך“.
תמיד היה דואג להכיר טובה גדולה למי שעשה לו אפילו טובה קטנה.
ועד היום אנחנו רואים ממש בחוש שכל מי שזוכה לעשות לו איזה טובה בלימוד, מדליק נר, נותן צדקה,
מתקן איזה דבר על ציונו הקדוש, דבר שבקדושה: יש שעשו על ציונו נר תמיד גדול עם מתקן יפה מזכוכית,
יש שעשו סככה יפה וגדולה, יש שהביאו ארון ספרים, ספרים, ניירות,
או שעשו שלטים בבית העלמין כיצד להגיע לציונו הקדוש. אשריכם ישראל צדיקים, אהובים, קדושים,
נדיבים ואוהבים, ודאי שראו ישועות ועוד יראו בעז“ה ישועות בזה ובבא.
הצדיק ממשיך לפעול
סיפר לי צדיק אחד שבזמן האחרון בא לו התעוררות בליבו מר‘ יוסף,
להתפלל על איזה יהודי שפעם עזר לר‘ יוסף וחילץ אותו.
וראינו בחוש כיצד דואגים לו מאיזה מקום שלקחוהו כדי לבטל מעליו איזה גזירה רעה ח“ו פה מלמטה
והוא ר‘ יוסף יפעל מלמעלה ובא להודיע לו לאותו צדיק שיפעל,
אנו רואים כמה הכרת הטוב לר‘ יוסף, שאפילו שעברו כבר כמעט 3 שנים מפטירתו
איך משגיח על כל אלו שעשו לו טובה וממשיך לפעול למענם.
שמענו מכמה אנשים שלא ראו אותו אף פעם בחייו, אלא רק קראו עליו או ראו איזה סרטון
והם מרגישים חיבור חזק ואהבה לצדיק, הם נותנים צדקה ומדליקים נרות, בטח שיזכו לישועות גדולות בעז“ה
.
מסירות נפשו לעמ“י
כבר הזכרנו קודם שהיה ר‘ יוסף זצ“ל מבטל בע“ה מעם ישראל כל מיני גזרות.
מהכלל ומהפרט, למרות שידע שיתכן שיסבול יסורים ורדיפות מצד החיצונים, לא חש לזאת,
רק היה משלב את אצבעות ידיו והיה מוריד מעליהם את הגזרות.
ראינו איך שסבל לאחר מכן כל מי שהיה בסביבתו לאחר מכן היה רואה ממש איך היו מתגרים בו החיצונים,
דבר מבהיל שלא נתפס בשכלו הוא היה שליו ורגוע ולא נכנס כלל ללחץ.
ישנם דברים שא“א להעלותם על הכתב ולספרם לכל אחד, שכמעט לא יאומן שזה קורה במציאות.
רק כאלו שהיו בבית כגון: הרב מאיר שלמה זצ“ל וחברים נוספים שזכו לראות איך הצדיק פעל
וקיבל אח“כ יסורים מרצון על עצמו ומסר נפש בשביל שאחרים לא ימותו ולא יסבלו חס ושלום.
הרב מאיר שלמה זצ“ל שזכו לראות איך הצדיק פעל וקיבל אח“כ יסורים מרצון.
לקחת משהו
ועל כן כל אחד יראה לקחת משהו, אפילו קטן מעבודת הצדיק במסירות נפש
כי לפעמים צריך לעזור לחבר או לזולת וזה קשה או כרוך בממון, בזיונות, חולי, סבל רוחני או פחדים.
כל אדם המזכה את הרבים יודע במה זה כרוך, למרות זאת אין לפחד, ליסוג לאחור או להתחרט שעזרת.
אל תאמר: ”למה עשיתי את זה, מה הכנסתי את עצמי לדבר כזה זה לא ענין שלי וכו…“
אלא תדע שחלק מעבודת ה‘ זה לעזור ולהציל את חברו ולפעמים זה כרוך במסירות נפש
ועי“ז יזכה לקנות אהבת ישראל ואהבת ה‘ אמיתית.
ולא ידאג קודם לעצמו ולשאר האנשים דרך אגב, כמו אחד שאוכל סעודה טובה עם בני משפחתו
ורק לאחר שגמר מחפש עניים לתת להם כדי לא לזרוק את מה שנשאר לפח.
זו לא חכמה, תן לכתחילה, תעזור בראשונה אל תהיה קמצן ורע עין תיזום אתה חסד,
צדקה ועזרה תיזום בעצמך במסירות נפש, אפילו יותר מכוחך כך תקיים
”ואהבת את ה‘ בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך“.
תן לקב“ה תגיד לעצמך: ”אני רוצה להמשיך בדרך הצדיק ר‘ יוסף ברכות הצדיק יתעבר בך ויעזור לך.
ה‘ יתברך יעזור לך כמו שתמיד היה ר‘ יוסף אומר: “הבא להטהר מסייעין בידו“.
קבלת הבזיונות
דבר זה היה ה“מקצוע“ של ר‘ יוסף וה“אוכל שלו“.
הוא היה אוהב את הבזיונות ומזמינם על עצמו בשמחה ובהרבה חוכמה.
מטבע הדברים פעמים רבות צעקו עליו, גרשו וסלקו אותו זלזלו בו והאשימוהו ללא עוול בכפו,
אך הוא היה שותק וצוחק בשקט ולעיתים אמר בשקט: ”אני לא עשיתי כך וכך“.
קרה שאנשים הכירו בטעותם ובקשו סליחה והוא מיד מחל
ולא הקפיד על כלום כבר מלכתחילה והיה צוחק איתם ומברכם.
להתרחק ממחלוקת
כאשר שמע טענה של אדם על חברו היה תמיד אומר:
”אני לא יכול לשפוט עלי לשמוע קודם את טענות שני הצדדים.
כ“א יכול ללמוד מהצדיק שאם מזדמן לו בזיון או צעקות למרות שלא עשה דבר יתאמץ לשתוק
ויקבל באהבה וכך ירויח את כפרת העוונות הגדולה ביותר.
ואל ישים ליבו ליצה“ר שמסיתו לשנאה ומחלוקת ועי“ז יזכה ויראה ישועות גדולות. ר‘ יוסף היה אומר תמיד:
”אל תענה בעזות למי שאמר שלא כהוגן“ שהעושה כן מונע מעצמו עוגמת נפש ובושה,
שובר את מידותיו הרעות וזוכה לשפלות וענווה.
ה‘ יתברך יזכנו לזה בזכות מו“ר ר‘ יוסף ברכות זצ“ל.
אחר פטירת הצדיק
לאחר שיצאו הסרטונים הקודמים על סיפורים על ר“ יוסף זצ“ל
הגיעו אלי סיפורים נפלאים שקראו עם אנשים לאחר פטירת הצדיק ואספר בס“ד כמה מהם.
מתקשר אלי אדם בצהרים ואומר לי תשמע אני חיב לספר לך סיפור נורא:
אני ראיתי את הסיפורים על הצדיק בדיסק וקראתי את הספר ומאז התחברתי מאד אל הצדיק
ואני רואה כל הזמן ישועות פרטיות כשאני מדליק נר לעילוי נשמתו ולומד אבל כל זה דברים אישיים
ולא על זה התקשרתי אילך רציתי לספר לך דבר שבוער בקרבי ממש שאני מוכרח לספר לך:
יש לי חבר שהיו לו בעיות קשות ביותר בשלום בית אישתו ואביה היו רבים איתו,
לאחר מריבות קשות ביותר הגיעו למסקנה שהם צריכים להתגרש לא עלינו מיד.
הם קמו על חבר בטענות והתקפות קשות ואני כששמעתי את כל זה כאב לי מאוד,
הלכתי לבית הכנסת והדלקתי נר לעילוי נשמת הצדיק בכיתי ואמרתי:
”רבי יוסף אתה מוכרח לעזור לחבר שלי שלא יתגרש חס ושלום, תתפלל בבקשה בעדו.
נתתי צדקה לעילוי נשמתו ולמדתי גם כן משהו אך לא סיפרתי כלום לחברי.
למחרת מתקשר אלי החבר ומספר לי: אתה לא יודע איזה נס קרה לי אשתי ואביה התקשרו אלי אתמול בלילה
בהפתעה והזמינו אותי למסעדה ושם לפתע שינו את הכיוון לגמרי שהיה לנגדי, והשלימו איתי.
צדיק נסתר
אחד סיפר לי שעשה עליית נשמה וראה את ר‘ יוסף זצ“ל נמצא בחדר כמו מסדרון ארוך ארוך
ושם על הקירות משני הצדדים דבוקות נשמות בתוך הקיר שהם עדיין לא הגיע לתיקונם הגמור
אבל הם לא בגיהנם ור‘ יוסף עובר ליד כל אחד מהם ועושה להם תיקונים
וכששאלתי אותו כיצד הוא נראה בעולם העליון אמר לי שהוא מאיר מאוד בפניו
ויש לו קסקט לבן וחולצה שעל גביה יש שליקס שאני יודע מר‘ יוסף שסיפר לי
שבעבר הרחוק היה לובש שליקס עוד ליפני שדיברתי איתו מליפני שנים רבות
וזה תואם את מה שאמר תחכים שמהשלבש פה בעוה“ז
כך נותנים לבושים כעין זה בעוה“ב ואותו צדיק לא הכירו מעולם.
התחלת הכירות הצדיק.
בפעם הראשונה שזכיתי לראותו ראיתי אדם שנראה לכאורה מצחיק.
שהולך עם מכנסים חאקי קצרות וחליפה וכובע וקסקט. וליבי אמר לי, זה צדיק נסתר.
לימים ראיתי אותו שוב ונגשתי אליו והוא שאל אותי תגיד יש לך בבית בית שימוש ומקלחת? ואמרתי לו.
כן בחיוך ואמר לי אני אבוא אליך אזה יום אחד.
לאחר כחודש עבר ליד ביתי שמחתי על זה כאדם מוצא שלל רב. ואמרתי לו כבודו יבוא לביתי אני גר כאן.
כמובן שהוא בא כיון שהוא ידע כבר ברוח הקודש שהוא צריך לבוא אלי. כמו שהתברר אחר כך בעליל.
הגשתי לו מנת אוכל נכבדה וישבתי ממול הרחק ממנו. וקראתי לשם יחוד על ענין הכנסת אורחים,
והוא היה מסתכל עלי בזמן האוכל והרגשתי שהוא יודע בדיוק מה שאני לוחש.
לאחר שגמר לאכול את המנה הנ‘ל.
אמר לי יש לך עוד אמרתי לו כן והבאתי לו כך אכל שוב ושוב מנה של כשלוש אנשים
אדם רעב וצנום כולו עצמות ולא הבנתי לאן הוא יכול להכניס כמות כל כך גדולה של אוכל
אח“כ הבנתי שהוא היה בצום ארוך ורצה באכילתו לזכות אותי במצוה הנ“ל
מאותו יום והלאה נקשרנו יחד בע“ה והיה מגיע בכל יום אלי לאכול בערב.
אמרו לי מהשמים שעכשיו אתה תהיה איתי
יום אחד אמר לי תדע שאמרו לי מהשמים שעכשיו אתה תהיה איתי,
אז באותה תקופה היתי הולך קבוע אצל הצדיק חכם אברהם חי זצ“ל.
ולאחר כמה ימים עבר להתגורר בביתינו באופן קבוע ונקשרנו אליו אני ואשתי בעבותות אהבה,
אותם ימים היו הימים היפים בחיינו שהיה תמיד שר לנו ומשמח אותנו והכניס לחינו אור גדול [
ועם הזמן הבנו שזה צדיק גדול ונסתר כיון שראינו שהוא יודע את כל מחשבותינו תמיד
וכל מה שבקשנו שיברך אותנו היה מתקיים,
אני ואשתי ההינו יוצאים לעבודה וכשהינו חוזרים בצהרים היה מציף לנו את כל הבית במים בגובה כמה סנטימטרים והינו גורפים את המים לאמבטיה בשמחה
ידענו והבנו שכיון שקשה לצדיק כזה גדול לגור אצל אנשים פשוטים כערכינו מוכרח הוא לעשות זאת
להשתיק המקטרגים כידוע למי שמבין מי שהיה נמצא במחיצתו של ר‘ יוסף זצל‘
היה תמיד רגוע, שליו ובטוח כיון שר‘ יוסף ידע תמיד את המצב מה שקורא למעלה ומה שקורא למטה
ואם היה איזה דין ח“ו ממתק אם בתפילה אם בצדקה שהיה מבקש אם בצעקות
ולפעמים היה נותן לנו בה‘ מכות אבל המכות שהיה נותן ר‘ יוסף זצ“ל זה היה מצחיק את מי שמקבל
אפילו שלפעמים כואב ולאחר מכן היה משנה פניו מיד לשמחה והיה אומר לי תסלח לי אני מבקש סליחה
והיתי אוהב לצחוק אתו ואיתי אומר לו אני לא סולח לך
והיה כמתחנן תגידי לו שיסלח לי אני לא יעשה את זה עוד פעם והינו צוחקים ומנשקים אותו ,את המתוק הזה.
רוח הקודש של הצדיק
היה לו רוח הקודש פלאי תמיד וכשהיתי מדבר למטה בבנין עם משהו היה אומר וצועק לאשתי
איפה אליהו עם מי הוא מדבר? תגידי לו שיעלה הבית מיד ואשתי היתה מתקשרת אלי והינו צוחקים כיצד יודע הכל?
כשהינו הולכים כל יום למקוה כשהיתי גר בשיכון ה‘ ביום שישי היו מכינים מקוה רותח חם כמו כוס תה
עבור שבת ור‘ יוסף היה מתעקש להכנס לשם.
לימים כשהוא הזדקן יותר לא רציתי לתת לו להכנס לשם והיה הופך את כל המקוה בצעקות
תן לי להכנס ולפעמים הוא היה מנצח אותי כשהרגשתי שהוא צועק ולא מותר מכל הלב הרגשתי שהוא צריך
להמתיק איזה שהוא גזרה ולפעמים כשהוא היה מתעקש פחות הבנתי בע“ה שלא לתת לו ברותחים.
הנסיעה לכותל המערבי
היה פלא שהיה הוא ע“ה אוהב מאוד לנסוע לשם אבל היה לו זמן קצוב מדויק שהיה יכול לשהות שם
ולאחר שהיה עובר הזמן הזה היה כמעט בלתי אפשרי עוד לשהות שם שהיה צועק ומעורר מהומות שם
ואני מתוך בושה הייתי חיב לקחתו משם.
פעם אחת התפללו שם אחרים עם עוד כמה חברים
והגיע הזמן שהוא הבין שצריך עכשיו לצאת מיד מהכותל וזה היה לפני חזרת הש“ץ
ואמר לי בוא נלך כעת עכשיו ואמרתי לו עדיין לא גמרנו התפלה והחל לשיר בקול ומנגינה ,
טירחה דציבורא,טירחה דציבורא ואנחנו צחקנו ובלית ברירה ברחנו משם מהר
כיון ששאר האנשים חשבו שהוא משוגע ח“ו.
תפילת הצדיק
התפילה שלו היה פלא כיון שמי שיודע שצדיק התפילה שלו זה לא כמו אנשים רגילים
שיש להם מוח אלוקי ויכולים להעביר הכל כהרף עין.
היה נכנס לבית הכנסת אוחז בסידור מדפדף מהר דף אחר דף כחמש שניות וסוגר את הסידור
ויושב מי שהיה רואה את זה היה אומר בדעתו זה עם הארץ לא יודע לקרוא בא סתם לבה“כנ להעביר את הזמן
ועוד שהיה יושב שם כפוף ביותר בעצימת עינים.
פעם אחת הגענו לבית הכנסת ור‘ יוסף כבר התפלל מנחה קודם לכן.
ולכן ישב שם בזמן מנחה כפוף ושותק לאחר המנחה ניגש אליו איזה יהודי אחד והחל צועק עליו
מה באתה לבית הכנסת אתה בכלל לא מתפלל ובשביל מה אתה בא לכאן והכל בצרחות גדולות
והוא ר‘ יוסף יושב ומתמוגג על השלל שנפל לידיו לקבל בזיונות כך ולכן לקח את הסודר שלו,
ולבשו והרגיש מיד זרמים גדולים של חום יוצאים מגופו.
ולאחר שהנ“ל גמר מלצעוק אמר לו בשקט מה אתה רוצה ממני אני כבר התפללתי מוקדם,
וההוא לא ידע מה להגיד שצעק עלינו סתם ולא הבין מדוע חיכה עד עכשיו לאמר לו שהוא כבר התפלל.
סנגוריה
אצל ר‘ יוסף זצ“ל היה המושג שאין יאוש אף פעם משום אדם ומשום דבר
והיה מלמד סנגוריה תמיד אפילו על הפחות בישראל והיה בא לפעמים לפני בורא עולם כביכול בטענות עבורם
למה שהם באו לעולם כך בשביל לסבול ועם כך היה נותן כח להשיך הלאה.
והיה הדבר לפלא איך עושה איתם מה שנקרא הפוך על הפוך וכמו כן היה עושה הדבר בשלום בית
שהיו לבני הזוג טטנות אחד כלפי השני והיה הבעל טוען לדוגמא שאשתו לא מטפלת בעניני הבית כמו שצריך
אזי ר‘ יוסף היה אומר לאשתו שלא בפני בעלה,
איזה אישה טובה את אם היתה לי אישה כמותך היתי מצחצח לה את הנעלים והיה מרבה לשבח אותה
והיא כשהיתה שומעת כך היה מעלה לה את מצב הרוח ואת הרצון
והיתה אומרת בליבה שהנה אפילו ר‘ יוסף הצדיק אומר שאני אשת חיל.
וכך היתה מתחילה לסדר יותר את הבית וכל הענינים החסרים.
לדוגמא אם האשה היתה מתלוננת על בעלה שהוא לא בסדר וכו…
היה אומר לבעלה שלא בפניה של אשתו אתה מברזל שאתה שאתה מחזיק מעמד ככה כביכול
אשתך מתנהגת אתך ככה והוא היה שומע כך היה מתגבר ומבליג על דברי אשתו ומשתפר למרות המצב.
וכך היה חוזר השלום בית למקומו.
פעם היה אחד מהשכונה ”שאשתו זרקה אותו מהבית“ ולא נתנה לו להכנס
סיפרתי לר‘ יוסף על כך ואמר שרוצה לדבר איתה והלכנו ועלינו לדבר איתה
למרות שר‘ יוסף היה בקושי על רגליו ועלה עד לקומה רביעית בלי מעלית והאשה שפתחה ראתה שבא הצדיק
עד קומה רביעית רק בגלל הענין הנ“ל נבהלה והתבישה במעשיה והבטיחה שתפעל בענין בע“ה לסדרו.
סגולה לרפואה ושמירה
ספרו לי שצדיק אחד זצ“ל שחלה במחלה ל“ע קיבל גופיה של ר‘ יוסף והיה לובש אותו כל הזמן
עד יומו האחרון ולא הסכים להורידה שלאחר שנפטר הצדיק הגנוז לקחנו את הבגדים וחילקנו בין החברים
שידוע מעלת קדושת לבושי הצדיק וכל החפצים שהיה משתמש בהם בחיי חיותו
אחד קיבל מיטה של הצדיק זה סגולה לרפואה ושמירה.
אחד קיבל כסא וראה ישועות והתגלות של הצדיק בביתו
וע“י כך הוא אמר שבזכות זה הכסא נתגלו לו דברים נסתרים על חייו שהיו נעלמים ממנו
ובזכות שישב על הכסא נודע לו כל הסיפור ואי אפשר לפרש מסיבת צנעת הפרט.
זרמים גדולים
לפני כמה ימים היה לחברי חום גבוה במשך כל הלילה ולכן לקח את הסודר שיש לו,
שהיה של ר‘ יוסף ולבש אותו והרגיש מיד זרמים גדולים של חום יוצאים מגופו וירד לו מיד החום.
הצדיק פועל ישועות
הרבה אנשים ספרו לי שהיה בעבר לפני כעשרים שנה ומעלה מתארח אצלם בשבתות
והיה משמחם ושר להם חלקם חשבו שהוא מסכן וחלקם חשדו שהוא צדיק נסתר
אבל כולם היו רואים ישועות שהיה פועל אצלם מה שחסר או איזה ישועה
והיה אומר לכולם לפי ראשי תיבות של שמם את מהותם המדויקת הפלא ופלא רק מהצד הטוב.
כמובן כשהיה הולך לביתו היה כל אחד נותן איזהו משהו חלק נתנו לו אוכל, צדקה, בגדים או קומקום
שהיה עושה עצמו כמסכן כדי לזכותם אבל על פי רוב לא היה משתמש באותם דברים
היה נוהג לבקש מהרבה אנשים חגורה או סודר. היה לו עשרות בארון
אבל הוא בעבר היה נוהג לקשור למכנסיו רק חוט לבן הדק שקושרים בו את התבניות ביצים
שהיה רוצה תמיד להסתיר את עצמו מי שהיה בא איליו הביתה לפני שהיה הולך
היה תמיד קורא לו שוב ושוב ושואל אותו עוד שאלות נוספות לכאורה שכבר שאל קודם
והיה לו בזה סוד בתיקונם והיה אומר בדרך כלל כל טוב והיו אומרים לו כל טוב
והיה קורא להם שוב עוד פעם כול טוב וכן על זה הדרך והיה מביט בפניהם בענים חודרות
עד שהיה רואה שהכל בסדר והיה נותן להם רשות ללכת.
עין טובה
היתה לו עין טובה בזה שהיה נותן לאחרים לשמשו ומי שזכה לעזור לר‘ יוסף
תמיד היה כשיוצא ממנו מרגיש סיפוק גדול ונורא בנפשו ואהבה לצדיק
וגם אח“כ תמיד היו לו געגועים לר‘ יוסף ועד היום מי שהכיר אותו מתגעגע לאותם זמנים שהיו במחיצתו
ונתן לו להרגיש את אותם זמנים נפלאים במחיצתו שנתן לכולם הרגשה כאילו הם החשובים לו בחיו.
להרבות צדקה
כמה חודשים לאחר פטירתו של ר‘ יוסף זצוק"ל החלטנו בעזרת השם לפתוח גמ“ח של חלוקת לחם וחלב
גבינות וכדומה למשפחות עניות ויתומים ואלמנות בימי ראשון, וחלות לכבוד שבת קודש.
וברוך השם יש הרבה משפחות שמקבלות בכל שבוע באופן קבוע את המצרכים הנ“ל
ויש ברוך השם הרבה ישועות למי שזוכה לתת עבור מצות צדקה זו
וגם מי שזוכה לעזור ולחלק בגופו ממש את המצרכים למשפחות רואה הרבה מתיקות בדבר
וכול זה יגרום נחת רוח לבורא עולם. ולהרבות צדקה וחסד בעם ישראל.
שהיה לעילוי נשמת הצדיק הגנוז שמסר גופו ונשמתו ממש בעבור עם ישראל.
זה מבחינת הכרת הטוב בעבור עילוי נשמת הצדיק ר‘ יוסף אברהם בנימין בן ר‘ זכריה ברכות.
ומה עוד שהצדיק שמח בזה מאד ומתפלל על כל העוסקים והעוזרים במצוה חשובה.
ישועות בזכות הצדיק
לגבי עליה לקבר של הצדיק. אנחנו עולים בלי נדר כל ערב ראש חודש.
לאחר תפילת נץ החמה בכותל המערבי מיד לאחר תפילת שחרית לציונו הקדוש
להתפלל שם לישועות הכלל והפרט.
ציונו של הצדיק נמצא בהר המנוחות (בירושלים) בחלקת הרבנים, נכנסים בשביל מצד ימין של החידא הקדוש.
ומי שרוצה ישועה הכלל ובפרט יכול יכול להקשר לצדיק שהוא ממש חי וקים
וידליק לו נר בביתו או בבית כנסת ויתן צדקה וילמד משהו לעילוי נשמתו
ויבקש מהשם שבזכות הצדיק יזכה לישועות גדולות והדבר בדוק ומנוסה
רק צריך אמונת חכמים ותיראו ניסים גדולים.
היות שבעזרת ה‘ זכינו לשמוע ולקרוא על פעולות והנהגות הצדיק הגנוז.
והיות שכל מהותו של הצדיק היה רק בשביל לעזור לעם ישראל בכלל ובפרט.
והיה מחזק תמיד באמונה וביטחון רצופים בה‘ יתברך, ומחזק על ידם את כולם.
העתקנו קטעים מהספר ליקוטי הלכות לר‘ נתן תלמיד של ר‘ נחמן מברסלב מוהרן ”בהלכות אונאה הלכה ג‘
וזה תקף דבריו הקדושים:
ידוע שעיקר כל הגאולות והישועות הם רק ישועת הנפש מגלות התאוות מהסיתרא אחרא והיצר הרע
שהם עיקר גלות וצרות ישראל וכול הצרות והייסורים
וכל הגלויות נחשבין כלא נגד גלות הנפש שהיא בגלות בן הסטרא אחרא והתאוות רח"ל.
כי התורה היא בכול אדם ובכל זמן וכל אחד ואחד מישראל
מי שרוצה לכנוס בדרך הישראלי באמת בדרך הקודש באמת.
עוברים עליו כל הגלויות וכל המלחמות והסיפורים המבוארים בכל התורה כולה ובנביאים.
כי כל אחד מישראל כלול בכל התורה וצריך שיעברו עליו כל המלחמות וכל הגלויות בחינת גלות מצריים
וגאולתה ושאר כל הגלויות הכל צריך לעבור על כל אחד ואחד מישראל
עד שזוכה לבחינת גאולה שלימה שהיא בחינת גאולה שאין אחריה הפסק.
דהיינו שזוכה לקבוע לעצמו בדרך הקודש בקביעות גדול כיתד חזק בל ימוט לעולם וזוכה להתקרב לה‘ יתברך
באמת כראוי וגואל נפשו מכול התאוות ומכל הבלי העולם הזה לגמרי
בבחינת גאולה שלימה שאין אחריה הפסק.
הגאולה הפרטית
זהו עיקר הגאולה בפרטיות אצל כל אחד ואחד מישראל כמובא מהבעל שם טוב הקדוש
בחינת קרבה נפשי אל גאולה וכשזכינו מתא חדא או בה כנישתא חדא לתשובה כזו
שהיא בחינת גאולה שלימה אז נזכה שיבוא לנו הגואל צדק וגאלנו מהרה
כי הכל תלוי רק בתשובה והכלל כשאדם רוצה להתקרב לה‘ יתברך ולשוב בתשובה
צריך שהיה לו אלפים ורבבות עליות וירידות בלי שיעור וצריך שיהיה גיבור וחזק לחזק לבבו בכל פעם
לבלי להניח את מקומו משום ירידה שבעולם וכל אלו העליות והירידות של כל אחד מישראל
הם בחינת כלליות כל המלחמות והצרות שעברו על כלליות ישראל מימות עולם והכלל
והעיקר הוא ההתחזקות לחזק את עצמו תמיד אף אם הוא כמו שהוא להאמין באמונה שלימה
שאין שום ירידה בעולם כי בכל מקום יכולים למצוא את השם יתברך שאפילו אם נופל לשאול תחתיות.
ואציעה שאול
אף על פי צריך לחזק את עצמו תמיד ולבלי ליאש את עצמו לעולם כי גם שם השם יתברך נמצא
בבחינת ואציעה שאול הנך וזה הכלל והיסוד בעבודת השם שהכל תלוי בו לבלי לפול בדעתו מכלום
אף אם יעבור עליו מה וכל הצדיקים שהיו מימות עולם שזכו למה שזכו אשרי להם אשרי חלקם
כולם לא באו לשלימותם כי אם על ידי בחינת זו שלא היו מיואשים עצמם לעולם
כי באמת רבים נכנסו בעבודת ה‘ כי רוב ישראל מתגעגעין לה‘ ומתחילין בעבודתו יתברך בכל דור ודור.
ואף על פי זעירין אינון שזוכין להתקרב לה‘ כראוי אך עיקר החילוק הוא רק מחמת עניין הנ‘ל
שרוב הנכנסין בעבודתו יתברך ועובדין אותו יתברך באמת איזה זמן ארוך או קצר
אבל אחר כך כמתחילין להתגרות בו ולהפילו מעבודתו הוא שב לאחור ונופל מעבודת ה‘ ונשאר למטה
ועל כן אין זוכין למה שצריך לזכות
אבל הצדיקים האמיתים זכו להתחכם ולהתגבר בה כנישתא חדא לתשובה כזו שהיא בחינת גאולה שלימה
אז נזכה שיבוא לנו הגואל צדק וגאלנו מהרה. הכל תלוי רק בתשובה
והכלל כשאדם רוצה להתקרב לה‘ יתברך ולשוב בתשובה
צריך שהיה לו אלפים ורבבות עליות וירידות בלי שיעור.
צריך שיהיה גיבור וחזק לחזק לבבו בכל פעם לבלי להניח את מקומו משום ירידה שבעולם
וכל אלו העליות והירידות של כל אחד מישראל הם בחינת כלליות כל המלחמות והצרות
שעברו על כלליות ישראל מימות עולם. הכלל והעיקר הוא ההתחזקות לחזק את עצמו תמיד אף אם הוא
כמו שהוא להאמין באמונה שלימה שאין שום ירידה בעולם כי בכל מקום יכולים למצוא את השם יתברך.