האם לקיחת חיסון היא פיקוח נפש שדוחה שבת – חיסון הקורונה בהלכה

אם לקיחת חיסון היא בכלל חובת פיקוח נפש שדוחה שבת

שאלה הנוגעת לעיקר ההוראה אם לחסן, היא הנדון שעסקו בו הפוסקים רבות, האם מותר לקבל חיסון בשבת, הצד להתיר הוא מפני שההתחסנות נחשבת לפיקוח נפש,

אכן מאידך הסיכון שבדיוק עד צאת השבת הוא ידבק במחלה הוא סיכון קלוש.

ועל פי זה כתב בשו”ת מנחת שלמה (ח”ב סי’ כט אות ד)

שאין לחלל שבת על זריקת חיסון כי אין דרך בני אדם לחסן בו ביום,

אכן אם על ידי שלא יעשה בשבת יתעכב החיסון כמה שנים יתכן שמותר לחלל שבת על זה,

ונראה מדבריו שבימות החול ודאי שיש חובה להתחסן.וז”ל:

‘קצת דוגמא לכך הרכבת זריקת אבעבועות לילדים

אע”ג דמצד הדין אפשר שצריכים באמת להזדרז ולעשותו בהקדם האפשרי

אם הרופא אומר שכבר הגיע הזמן לעשותו אך אעפ”כ אין רגילין כלל לעשותן בבהילות ובזריזות

ולפיכך אף אם באמת יש בזה קצת סכנה הו”ל כמ”ש חז”ל והאידנא שומר פתאים ד’

וחלילה לחלל שבת עבור כך משא”כ אם אחד נמצא במקום כזה שיודע ברור

שאם לא ירכיב עכשיו את האבעבועות בשבת יצטרך לחכות ד’ או ה’ שנים

כיון דבזמן מרובה כזה ודאי נבהלים ומפחדים לשהות אפשר דשפיר חשיב כפקוח נפש ודוחה שבת.’

גם אלו שאסרו לחסן בשבת, הוא מפני שאפשר לחסן אחרי כן

ואכן כך מבואר בדברי הפוסקים שגם אלו שאסרו לחסן בשבת, היה נימוקם מפני שאפשר לחסן אחרי כן, ומשמע שאם על ידי מניעת החיסון בשבת ידחה החיסון יש לחסן בשבת לכל הפחות על ידי נכרי.

וז”ל הקיצור שולחן ערוך (סי’ צא סי”ח):

‘ רוֵֹּפֵּא אֵּינֹוֹ יְהוִּדִי ֶׁשֶׁהוּא מַרְִכִיב אֲבַעְבוּעֹוֹת לִילִָדִים,

ִאִם יָכֹוֹל הַיִשְרֵָּאֵּל לפייסו בְמָמֹוֹן שֶׁיַעֲֶׁשֶׁה לְאַַחַר הַשַָּׁבָת יַעֲֶׁשֶׁה ֵּכֵּן,

וְִאִם ָלָאו וּצְרִיִכִין לַעֲשֹוֹת בְשַָבָת, ַאַל יֲַחֲזִיק יִשְרֵָּאֵּל ָאָז ֶׁאֶׁת הַיֶֶׁׁלֶׁד אֶָׁלָא אֵּינֹוֹ יְהוִּדִי יַחֲזִיקֹוֹ ‘.

וראה הרחבת דעת הפוסקים בכף החיים (סי’ שכח ס”ק נט):

‘רופא עכו”ם שהוא מצמיח אבעבועות לילדים אם יכול הישראל לפייסו בממון שיעשה לאחר השבת יעשה כן, ואם לאו וצריכין לעשות בשבת אל יחזיק ישראל אז את הילד אלא עכו”ם יחזיקו,

כן כתב בספר תשובה מאהבה חלק א’ סימן קל”ה, קיצור שלחן ערוך סימן צ”א אות ח”י.

ועיין בשו”ת ריב”ם שנייטוך סימן כ”ב

שכתב דאסור להוליך התינוק אל הרופא בשבת לפתוח מורסא שעשה לו הרופא תמול שלשום

ועתה פותח להוציא הליחה הנצרך להרופא כעת לתינוקות אחרים יעו”ש.’

וראה גם בשו”ת פרי השדה (ח”ג סי’ קצה אות ב) שהוא מהאוסרים לעשות בשבת,

ותלה את טעם האיסור שאין שום חשש סכנה אם יעשה זאת כמה ימים אחרי כן, וז”ל:

‘אימפפען התינוקות בשבת כיון שהוא מלאכה גמורה ועכשיו אין כאן שום חולה ואין שום חשש סכנה אם יעשה זאת באיזה ימים אח”כ לא מצאתי שום היתר אפילו אצל רופא גוי כיון דלא הוי אפילו בכלל חולי שאין בו סכנה ואסור ע”י עכו”ם ג”כ ולא דמי להא… שאם יש חשש שיכבד עליו החולה מותר לחלל עליו שבת דהתם כבר התחיל מקצת החולה משו”ה מותר שלא יבא לידי סכנה ח”ו משא”כ היכא שלא התחיל עדיין שום חולה אסור אפי’ ע”י עכו”ם.’

וּלְשֶָׁמָא ָיָמוּת וַדִָאִי חָיְישִיַנַן

ומאידך השואל בשו”ת תשובה מאהבה (ח”א סי’ קלד מחתנו של בעל התשובה מאהבה)

הקשה על הטענה שאפשר לעשות למחר, וז”ל:

‘ וְִאִם ֵּיֵּש ֶׁאֶׁת נֶֶׁׁפֶׁש אָָדָם לוַֹמַר ִכִי הַדָָבָר אֵּינֹוֹ ָנָחוּץ כ”כ הֲֹלֹא יוַּכַל לְהַמְִתִין ַעַד אַַחַר שַבָת ְ

וְהוּא חֲַשַש רָחֹוֹק אֲֶׁשֶׁר בִזְַמַן קָרֹוֹב כֶָׁזֶׁה יָבֹוֹא הַיֶֶׁׁלֶׁד לִכְָלָל סַכָָנָה ֹלֹא ֵּכֵּן עִמִָדִי ִ

כִי ִמִי יוֹדֵַּעַ יֹוֹם מָָחָר לִשְָמָא ֵּמֵּת ֹלֹא חָיְישִיַנַן וּלְשֶָׁמָא ָיָמוּת וַדִָאִי חָיְישִיַנַן וִּמִי יוֹדֵַּעַ לִשְָאָר הָעִִתִים וְהַזְמִַנִּים ומכ”ש בָרְפוָּאָה הַֹזֹאת אֲֶׁשֶׁר ֹלֹא ָכָל הָעִִתִים שִָוִים וְֹלֹא ָכָל הַזְמִַנִּים מֻכְשִָרִים לְקֵַּבֵּל הַתְרוָּפָה הַֹזֹאת… וַדִָאִי ָכָל הַזִָרִיז לְמֵַּהֵּר מַעֲֵּשֵּהוּ קוֵֹּדֵּם שַָבָת הוּא זִָרִיז וְנִשְַכַר בַאֲֶׁשֶׁר הוּא יִָחִיש לְהִַצִּיל בָָנָיו מִשַַּׁחַת

וְנִשְַמַר מִֵּחִלוּל שַָבָת וְַאַל ָיָחוּס ַעַל הוֹצָאֹוֹת מְרֻבֹוֹת לַעֲשֹוֹת רְצֹוֹן אִָבִינוּ שֶׁבַשָּׁמִַיִם

אָמְָנָם בְִאִם יִֶׁקֶׁר מִקְֶׁרֶׁה אֲֶׁשֶׁר ֹלֹא יוַּכַל לְהַקְִדִים הַדָָבָר

לְדַעְִתִי הַקְלוָּשָה הוּא מָֻתָר ומחוייב לְבַצֵַּּעַ מַעֲֵּשֵּהוּ ע”י א”י אפי’ בשבת ,’

וכעין זה השיב לו התשובה מאהבה (שם סי’ קלה) :

‘יהיה איך שיהיה יפה אמרת מי יודע לכוון השעות כי לאו העתים שוים ומוכשרים לשבת הטרי’

הזאת גם לפעמים הילד איננו בריא להושיב לו הבלאטרין ולפעמים הצרי אין בגלעד

דהיינו שלא ימצא האימפ”ף שטא”ף כי לא נמצא בכל עת ובכל שעה

גם לפעמים הרופא אין שם ואין דן דינו למזור לכן אני מסכים עמך…

הן אמת כל הזריז וימהר מעשהו קודם שבת הוא זריז ונשכר ונמלט מכל פקפוק ונדנוד חילול שבת והציל את בניו מסכנה העצומה חולי בלאטרי”ן רחמנא ליצלן ‘.

פשוט שיש לקחת חיסונים בימות החול

והנה, מאחר שהנימוק לאסור לקיחת חיסון בשבת ,היא חוסר הדחיפות,

אפשר להבין את הוראת ספר שמירת שבת כהלכתה (פל”ה סמ”א)

שאם יש דחיפות בזריקת חיסון יש לקחתה אף בשבת, וז”ל:

‘מי שנפצע ולפי דעת הרופא הוא זקוק לזריקת חיסון נגד טטנוס

אם קרוב למוצאי שבת יחכה ולא יחלל את השבת

אבל אם לפי דעת הרופא אין לחכות עד מוצאי היום

אסור להשהות את מתן הזריקה אפילו אם צריך לנסוע לשם קבלתה.’

העולה מהדברים, יש להוכיח לכאורה הן מדעות הפוסקים שאסרו לקיחת חיסון בשבת,

והן מדעת המתירים שפשוט שיש לקחת חיסונים בימות החול,

ורק שאינו דוחה שבת אם אפשר לעשותו למחר.