פרשת זכור – למחות את זכר עמלק זו לא אכזריות
ישנה בתורה מצווה מיוחדת שעלולה להתפרש חס ושלום כאכזרית, המצווה
למחות את זכר עמלק. תארו לכם ילד קטן וחמוד שלא עשה רע לאיש מחייך לעברנו,
אנחנו נמסים ורוצים להוציא סוכריה מהכיס כדי לתת לו, ופתאום מישהו לוחש לנו
שהוא מזרע עמלק. האם התורה באמת מצווה אותנו להרוג אותו? איך יתכן שהתורה
שכל כך דואגת לשלום ואחווה, להומניות ומצוות חברתיות שדואגות לכל שכבות
האוכלוסייה, אותה תורה תאמר לנו להרוג אדם שלא עשה רע מימיו?
השבת שלפני פורים מכונה בשם "שבת זכור" על שם המצווה לזכור את שעשה לנו
עמלק. היא נסמכה דווקא לפורים מהסיבה שהמן האגגי המוזכר במגילה, הוא
מצאצאיו של אגג מלך עמלק. כדי לזכות לקיים כהלכה את מצוות הזכירה, כדאי
להיזכר מיהו עמלק, ולמה בניגוד למה שנראה לנו, זו בכלל לא אכזריות לחסל אותו.
ראשית כל כדאי להבין שהתפיסה שלנו מאוד מוגבלת ומצומצמת. ישנן תכונות
שהקדוש ברוך הוא הטמיע בנו, ואנחנו מצדנו חושבים שאנו מבינים בהם טוב יותר
אפילו ממנו. הקדוש ברוך הוא נטע בנו למשל רחמנות, ואז כשמתרחשים דברים
שנראים לא טוב ונתפסים אצלנו כאכזריות, אנחנו באים בטענות לקדוש ברוך הוא
שחס ושלום הוא לא רחמן. אנו מוכרחים לזכור שכל מה שיש לנו זה מתנה מהשם
יתברך, כך שבוודאי לא יתכן שאנו מבינים טוב יותר ממנו.
מה טוב ומה רע
כשאנו רואים שכתוב בתורה "לא תרצח", אז זה מסתדר לנו היטב בראש עם
התכונות הטבעיות לרצון לחיים שהקדוש ברוך הוא נטע בנו, ואז המצווה הזו נראית לנו
טובה. אבל כל זה לא מגיע מתוך מחשבה והיגיון, אלא מתוך השכל שהשם יתברך
הטביע בבריאה. מדוע למשל אנו לא חושבים פעמיים כאשר אנו קוטלים ג'וקים או
חרקים אחרים למיניהם? האם במקרים כאלו זה בסדר לרצוח? מדוע אין לנו בעיה
לאכול שניצלים וסטייקים בשיא האכזריות לכאורה? הקדוש ברוך הוא בעצמו מצווה
אותנו להקריב קרבנות שונים במקרים שונים, אז איך זה מסתדר עם האיסור לרצוח?
אלא שהקדוש ברוך הוא שברא את העולם וחקק את החוקים שלו יודע היטב את
פנימיות הדברים ויכול להסביר לנו בדיוק מה טוב ומה רע. לכן במקרה מסוים הוא
אומר לנו שאסור לרצוח, ובמקרה אחר זה לא נקרא רצח וזה אפילו מצווה.
התפיסה שלנו מגיעה רק מתוך התבוננות על החיים ועל הטבע והסקת מסקנות
דבר מתוך דבר. אבל כל זה לא מוכרח כלל. אילו השם יתברך היה רוצה הוא יכול
היה לברוא עולם בו רצח זה דבר טוב ומבורך. ואם באמת זה היה כך, אז גם התפיסה
שלנו הייתה משתנה בהתאם. היינו חושבים ומרגישים שרצח זה טוב והיינו משבחים
את הרוצחים ושמחים עם כל רציחה. אלא שהשם יתברך מסיבות לא ידועות החליט
לברוא את העולם בצורה כזו בה רצח זה דבר לא טוב במקרים מסוימים. אז בתפיסה
שלנו אנו רואים את זה כאכזריות ואז גם במקומות שהשם יתברך אומר לנו שזה כן
טוב, אנו חושבים שאנו יודעים יותר טוב ממנו ומחליטים שזו אכזריות. אבל השם יתברך
הוא שהטביע בבריאה את חוקי העולם והוא זה שקבע מה טוב ומה לא.
נא להכיר: עמלק
עם הקליפה הנקראת "עמלק" נפגשנו בפעם הראשונה בפרשת וישלח, שם מסופר
על צאצאי עשו. אלא שהוא לא מוזכר שם כמו כל שאר הצאצאים, אלא בצורה
מיוחדת: "ותמנע הייתה פילגש לאליפז בן עשו ותלד לאליפז את עמלק" (בראשית לו,
פסוק יב'). רש"י מביא שאליפז בא על אשתו של שעיר ויצאה מהם תמנע, וכשגדלה
נעשתה פילגשו של אליפז. יוצא שהפילגש שלו היא הבת שלו שהביא מאשת איש,
ומהם יצא עמלק, שהוא ממזר מכל כיוון אפשרי.
בפעם השנייה נפגשנו עם עמלק לאחר שכבר הפך לעם לאחר יציאת מצריים
וקריעת ים סוף. כל העמים שמעו על הנסים הגדולים ופחדו מהשם יתברך, חוץ
מעמלק שבאו ונלחמו בנו. לא בגלל שרצו לכבוש עוד שטחים, שהרי לא הייתה לנו
עדיין ארץ בזמן יציאת מצריים. לא בגלל שאיימנו עליהם, שהרי היינו עבדים מסכנים
שזה עתה יצאו לחופשי לאחר מאתיים ועשר שנות עבדות בפרך במצרים. למעשה
לא הייתה שום סיבה לאותה מלחמה, מלבד אותה שנאה שטבועה בתוכם לישראל.
אדם רגיל לא יכול לשנוא מישהו סתם כך בלי שהוא אפילו מכיר אותו. כל שנאה
מתחילה מאיזושהי מחלוקת או לפחות רושם מוטעה. רק עמלק מסוגל לשנוא ללא
שום סיבה וטעם. עמלק זוהי שנאה ליהודים המאמינים בתורה הקדושה רק כי הם
יהודים, אפילו שהם בקצה השני של העולם לא מזיקים לאף אחד. ישנם הרבה
ששונאים אותנו בגלל שטחים, בגלל סכסוכים, בגלל שמועות ועלילות אבל עמלק
שונא אותנו כי זה במהות שלו. אם ננסה להיזכר קצת בהיסטוריה הלא רחוקה כל כך,
נוכל למצוא הרבה עמלקים כאלו שמיררו לנו את החיים, וכאלו שעד היום מנסים
לעשות זאת.
השם יתברך יודע טוב יותר מאיתנו
שאול המלך נלחם בעמלק על פי ציווי השם יתברך. אך הוא ריחם על הצאן שלהם
והשאיר את אגג המלך שלהם. על הרחמנות הזו הוא איבד את המלוכה. ולכאורה מה
בסך הכל הוא כבר עשה? הוא נלחם בעמלק והרג את כולם חוץ מהצאן, שאותו הוא
רצה להקריב כקרבן לקדוש ברוך הוא ולעשות לו נחת רוח. אז למה מגיע לו עונש כל
כך חמור? אלא שאנחנו לא מבינים כלום וכאשר יש ציווי אלוקי, אנו מוכרחים לבטל
את השכל שלנו ולקיים את הציווי מתוך ידיעה ברורה שהשם יתברך יודע טוב יותר
מאיתנו. הקדוש ברוך הוא מצווה אותנו על פי פנימיות הדברים. יש דברים נסתרים
שלעולם לא נצליח להגיע אליהם בכוחות עצמנו ולכן הקדוש ברוך הוא ציווה אותנו
על פי האמת כדי ליישר אותנו.
העמלקים ידעו לעשות כשפים והפכו את עצמם בעזרת הכשפים להיראות כמו צאן.
אותו צאן ששאול המלך ריחם עליו הם שרידי העמלקים שנשארו ומהם יצאו עוד
צאצאים רבים לאחר מכן. חז"ל הקדושים אמרו "כל שנעשה רחמן על האכזרים לסוף
נעשה אכזר על רחמנים". כי אמנם אנו מרחמים על רוצחים, אבל סופם להתאכזר
לאנשים שבאמת ראויים שנרחם עליהם. תארו לכם שכל אותן אינקוויזיציות, השואה
הארורה, הפוגרומים בכל הדורות וכל הצרות שעברנו ועדיין עוברים מאותם עמלקים
ששונאים אותנו רק משום שאנו יהודים, כל אלו יכלו להימנע אילו רק היינו מחסלים
את עמלק כבר אז. שאול המלך חשב שהוא עושה משהו טוב ואצילי כשריחם על
הצאן, אבל הקדוש ברוך הוא שציווה להרוג את כולם ולא להשאיר מהם כל זכר, ידע
בדיוק למה הדבר יגרום במשך כל הדורות הבאים.
אצל עמלק מתפתחת שנאה טבעית ליהודים
תארו לכם שאנו חוזרים בזמן מעל מאה שנה אחורה ושם אנו מוצאים משפחה
ממוצעת עם תינוק חמוד וקטן בזרועות האימא. לאחר קצת בירורים אנו מבינים שזה
לא אחר מאשר רוצח היהודים ההמוני היטלר יימח שמו וזכרו. באותו הרגע נוכל להבין
בקלות שאנו בשליחות למען הצלת כלל העם היהודי, וכל מה שאנו צריכים לעשות
זה לחסל תינוק קטן שאמנם נראה תמים וחמוד ועדיין לא עשה רע לאיש, אבל אנו
יודעים היטב שהוא עוד יעשה הרבה מאוד רע למיליוני אנשים. בוודאי שבמקרה כזה
נבחר להרוג אותו כדי להציל את היהודים הקדושים שבאמת לא עשו רע לאיש. ואם
נחשוב פעמיים ונחליט לרחם עליו, כי הרי כעת הוא נראה תינוק כל כך חמוד ולא
מזיק, אז ההחלטה הרחמנית שלנו היא אכזריות מוחלטת לעשרות מיליון יהודים
שנפגעו מהשואה הארורה בכל דרך שהיא. יוצא שה"רחמים" שלנו רוצחים מיליוני
יהודים חפים מפשע.
אלא שבכל זאת נשאל את עצמנו שהרי היטלר כזה יש רק אחד, אז מדוע להרוג
עם שלם של עמלקים? אז נוכל בקלות להיזכר שמאחורי אותו צורר, עמד עם שלם
של נאצים יימ"ש שבחרו בו בצורה דמוקרטית, העריצו אותו ולא ריחמו על אף ילד
יהודי קטן ולא מזיק שכל רצונו היה לאכול מעט לחם יבש. עם שלם של עמלקים
ששונא אותנו ללא כל סיבה ורוצה להשמיד אותנו סתם מתוך הטבע הפנימי שלו. כמו
שתינוקות נולדים ואז מצמיחים שיניים ומפתחים איברים בצורה טבעית, כך אצל עמלק
מתפתחת שנאה טבעית ליהודים. סתם כך. כולנו הרי יודעים היטב שישנם רבים
בעולם שהיו רוצים לחסל אותנו. אז אמנם יש עמלקים שלובשים חליפות, מחייכים
למצלמות ואומרים מלים יפות כמו שלום ואהבה. אבל זה הכל הצגות. אף אדם הרי
לא משתף עם כולם את המחשבות והרצונות הפנימיים שלו. מבחוץ הם נראים אנשים
טובים ונחמדים, אבל בפנים זה עמלק שרק מחכה לחסל את כולנו.
'עמלק זו גרמניה של אדום'
כפי שכינו זאת רבותינו הקדושים עוד הרבה לפני
השואה. וקל לראות זאת, לא רק לפי הנאצים האכזרים שרצו להשמיד אותנו, אלא
גם לפי התפיסה שלהם ומה שהם מייצגים. כל תורת האבולוציה מסתדרת להם היטב,
שהרי על פיה החזק שורד והחלש מושמד בתהליך הברירה הטבעית, שזוהי בדיוק
השאיפה שהייתה להם, לחסל אותנו ולפתח גזע חזק יותר. התפיסה היהודית סותרת
את האבולוציה במהותה, אנו יודעים שיש בורא לעולם שדואג לנו על אף שאנו
חלשים. שלא משנה כמה גזירות שמד נעבור, תמיד נישאר נצחיים גם לאחר שכל
המעצמות הגדולות ייפלו. אנו צריכים להידמות לבורא ולעזור לחלשים, לדאוג למעוטי
היכולת ולעשות חסד. עמלק הוא ההפך הגמור מכל זה, הוא ראה עבדים מסכנים
ותשושים ללא מקום לגור שמחפשים מחסה במדבר לאחר שהצליחו לצאת
מהמעצמה הענקית מצרים, ולא רק שהם לא מרחמים ועוזרים, אלא שהם יוצאים
למלחמה במטרה להשמיד.
המטרה שלהם היא להראות שהכול במקרה
עמלק רוצה לחסל את האמונה, להוציא את הבורא מהתמונה ולחשוב שבאנו
מקופים ואנו מתפתחים לקראת גזע חזק וטוב יותר. אם יש חלשים בדרך, צריך
להשמיד אותם כי הם מפריעים להתקדמות העולם. עמלק יעשה הכל כדי להכחיש
את בריאת העולם ואת הניסים העצומים של השם יתברך. הם יספרו על אבולוציה,
ילחמו כדי להסתיר את הניסים, ינסו להשמיד את החלשים ולהראות שכל העולם הוא
מקרה. לכן פרשת זכור מדברת על עמלק ש"קרך" בדרך, כי המטרה שלהם היא
להראות שהכול במקרה.
לכן הקדוש ברוך הוא לוקח את המלחמה בעמלק כאישית, כפי שכתוב "מלחמה
להשם בעמלק מדור דור". המלחמה היא בכלל לא פרטית שלנו, אלא מלחמת
אמונה, מלחמה של הקדוש ברוך הוא כביכול מול הווירוס שהוא הטמיע בבריאה. כפי
שהוא ברא יצר הרע, מלאך המוות, טומאה, חטאים ושאר דברים רעים ומזיקים, כך
הוא ברא את עמלק. בכל אדם, אפילו בגוי, יש טוב שמעורב עם רע. לכן צריך לנסות
להוציא את ניצוצות הקדושה ולברר אותם. אבל בעמלק אין אפילו טיפה אחת של
טוב, זוהי קליפה שכולה רעה. לכן לכל דבר כמעט יש תקנה כדי להוציא את הניצוץ
הקדוש שיאיר, אבל בעמלק אין שום ברירה חוץ מלחסל אותו.
בעמלק אין אפילו טיפת טוב
כשאנחנו רואים מולנו בן אדם, קשה לנו להבדיל, ולכן המצווה הזו נשמעת אכזרית.
הרי ישנם גם גויים חסידי אומות העולם שבכל זאת מתנהגים בצורה טובה, אז מי יודע,
אולי מאותו עמלק ייצא משהו טוב? אולי הוא יחליט לעשות תשובה? אולי מישהו
מהצאצאים שלו יתגייר? אבל הקדוש ברוך הוא עונה לנו על כל השאלות האלו
ומסביר לנו שאין סיכוי. באותו עמלק אין אפילו טיפת טוב. עמלק הוא רוצח נאצי שונא
יהודים, וגם אם כרגע אנו לא מצליחים לראות את זה והוא לא מוציא את שבלבו,
בסופו של דבר אם ניתן לו את ההזדמנות הוא לא יהסס לחסל אותנו. הקדוש ברוך
הוא מכיר היטב את הבריות שברא ולעמלק אין שום תקנה. לכן "הקם להורגך, השכם
להורגו".
היום כל העמים התערבבו וכעת אין לנו אפשרות לדעת מיהו עמלק ומי לא. לכן
מצוות מחיית עמלק כבר אינה ניתנת לביצוע כרגע, אך עם זאת יש לנו מצווה לזכור
את שעשה לנו עמלק ולא לשכוח. לכן, כאשר אנו קוראים על מצוות מחיית עמלק
בפרשת זכור, ולאחר מכן בע"ה בפורים כאשר אנו קוראים על המן הרשע שתלו על
העץ ועל כל שונאי היהודים שהרגו בשושן הבירה לבקשת אסתר, אז במקום לחשוב
על כמה הם "מסכנים" ולהרהר לעצמנו "למה לא לרחם עליהם?", נזכור שכל
המרחם על האכזרים, סופו להתאכזר לרחמנים, ושאת זכר עמלק צריך למחות. נזכור
את כל הפרעות שעברנו בכל הדורות ללא כל סיבה אמתית מלבד היותנו יהודים.
נזכור שמחיית עמלק זו כלל לא אכזריות, אלא להפך, זוהי הרחמנות האמתית לחסל
את האכזרים שמי יודע איזה שואה נוספת הם מתכננים לעצמם.
השם יתברך יזכה אותנו למשיח שיבוא ויאמר לנו בדיוק מיהו עמלק, שנוכל לחסל
אותם באופן סופי ומוחלט ולבער את כל הרע מקרבנו, ומתוך כך נזכה לגאולה
השלמה אמן.