עשיית מלאכה וסעודות בחנוכה
• נוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה, כגון תפירה וסריגה, בעוד שנרות
החנוכה שבבית דולקות, במשך חצי שעה מהדלקתם, והטעם הוא משום
היכר להודיע שאסור להשתמש לאור נרות החנוכה. אבל בבישול ואפיה
וצרכי אוכל נפש מותרות.
אבל יש נשים שנהגו שלא לעשות מלאכה בכלל
בחנוכה, ויש לבטל מנהגן, כי הבטלה מביאה לידי שעמום. ומכל מקום יש
אומרים שטוב לנשים להימנע ממלאכות כבדות, כגון טויה וכביסה, שיש
בהן טירחא, על כל פנים ביום ראשון ושמיני של חנוכה.
אבל האנשים אינם נמנעים משום מלאכה (ועי' להרב בא"ח בפ' וישב ש"ר הל' כז שכתב בשם
המהר"א מני שיש קבלה שאם אישה נפלה בסכנה, תידור נדר שלא
לעשות מלאכה בחנוכה ותינצל. ויש נודרים יום אחד. ויש נודרים שני ימים
כפי מה שירצו, ע"ש. והביאו הרב כה"ח סי' תרע ס"ק י).
סעודות ומאכלים בחנוכה
• יש אומרים שריבוי הסעודות שמרבים בהם בימי חנוכה אינם אלא
סעודות הרשות, שלא קבעום חכמים למשתה ושמחה. ויש חולקים
ואומרים שיש מצוה בריבוי הסעודות.
ונוהגים לומר זמירות ותשבחות להשי"ת בסעודות הללו, ואז נחשבות לסעודות מצוה. ומה טוב ומה נעים
לנצל מסיבות כאלה לדרשות בדברי תורה ויראת ה' טהורה, לקרב את
ישראל לאביהם שבשמים, ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. ואז בודאי
שנחשבות הסעודות הללו למצוה.
• יש נוהגים להרבות במאכלי גבינה בימי חנוכה, זכר לנס שנעשה על ידי
"יהודית". ומנהג ישראל תורה הוא.
וכיום נוהגים לאכול סופגניות מטוגנות
בשמן או לביבות וכל כיוצ"ב (ועי' גם בשו"ת אור לציון חנוכה פמ"א
בביאורים לסוף תשובה ב מה שכתב בזה).
• סופגניות שהובאו באמצע הסעודה אין לברך עליהן וטוב להניחן עד
לאחר ברכת המזון.