החיל והחוסן – חיסון הקורונה בהלכה – מה דעת גדולי ישראל על הסיכון שבחיסון

מה דעת גדולי ישראל על הסיכון שבחיסון

בשנים הראשונות של גילוי החיסונים למחלת האבעבועות ,התעורר פולמוס האם דרך רפואה זו ראויה על פי ההלכה, הסיבה העיקרית לשיקול הייתה נקודת הסיכון שבחיסון.

 

 

ומיד בתחילת תקופת החיסונים בעולם, עוד לפני התגלות השיטה הבטוחה של החיסונים,

יצא לאור חיבור ‘עלה תרופה’ מאת ר”א המבורג שעוסק בענין זה

(צילום השער הובא כאן, ראה בספר לשון זהב לר”ד טעבלי הכהן שיף )

שו”ת סי’ לו ( שר”א המבורג הצטרף כדיין לגביית עדות בבית דינו של ר”ד שיף,

ושם בחידושי עוקצין הזכיר ר”ד חידוש שלו שהודפס בסוף חיבור עלה תרופה), וזו לשונו בשאלתו:

‘ וְֵּהֵּן עַָתָה בְחֶׁמְַלַת יי ַעַל בְרוָּאָיו הִֵּשִיב יָדֹוֹ מִבַלֵַּעַ ֶׁזֶׁה כַמָה, וּבְֵּלֵּב ָכָל חֲַכַם ֵּלֵּב,

רוֹפְֵּאֵּי זְמֵַּנֵּּנוּ נַָתַן חָכְָמָה וּתְבוָּנָה בָהֵָּמָה, שֶׁהִמְִצִיאוּ לֶָׁזֶׁה רְפוָּאָה כוֹלֶֶׁׁלֶׁת, כִמְַעַט מְחָֻסָּר סַכָָנָה,

וְהִתְפֲָאֲרוּ שֶׁאֶָׁחָד מִֵּנֵּּי אֶֶׁׁלֶׁף שֵֶּׁמֵּת מֵּחִֹלִי הַַנַּ”ל ִאִם הוּא מִתְנֵַּהֵּג בְסֵֶּׁדֶׁר הָרְפוָּאָה שֶׁסְִּדְרוּ לֹוֹ הָרוֹפְִאִים’

(הרי שהיה סיכון די ניכר של אחד מאלף.)

 

התועלת ברורה על אף הסיכון שבחיסון

מעיון במקורות השונים שדנו בזה, נראה שגם עם הסיכון שיש  בעצם החיסון,

לא היה ספק בדבר ה’עיסקה’ המוצלחת של תרופה זו,

בכל מקרה ברור שסכנת החיסון פחותה בהרבה מסכנת המחלה עצמה,

ותוצאות החיסונים דיברו בעד עצמם והצילו אלפי ורבבות ממות,

וכפי שכתב בשו”ת זרע אמת (ח”ב סי’ לב) וז”ל’:

דְכֵּיָוָן דְַעַל הֲרֹוֹב ֵּאֵּלוּ שֶׁמְבִיִאִים אוָֹתָם לִיֵּדֵּי מִָדָה זֹוֹ ַעַל יְֵּדֵּי האינוקולאציוני ֵּהֵּם יוֵֹּתֵּר קְרוִֹבִים לְחִַיִים מִלְמִיָתָה

דרובם ִנִצּוִֹלִים ַמַה שֵֶּּׁׁאֵּין ֵּכֵּן ִמִי שֶָׁבָא לֶָׁהֶׁם ֶׁזֶׁה הַחוִֹלִי דֶׁרְֶׁךְ הַטֶַׁבַע דהדבר ָשָקוּל ִאִם ָיָמוּת…

וְִאִם ֵּכֵּן הָָיָה מָקֹוֹם לוַֹמַר דַהֲֵּרֵּי ֶׁזֶׁה קָרֹוֹב לריוח יוֵֹּתֵּר ִמִן הַהֶׁפְֵּסֵּד…

וְִאִם ָיָמוּת בְהַבְרָָכָה זֹוֹ ָכָל שֵֶּׁכֵּן שֶׁהָָיָה ֵּמֵּת ִאִם ָהָיוּ בִָאִים לֹוֹ דֶׁרְֶׁךְ הַטֶַׁבַע ְדְהוּא ָעָלוּל יוֵֹּתֵּר לְמִיָתָה מֵּהַבְרָָכָה זֹוֹ ָוָא”כ ס”ס ֹלֹא הִפְִסִיד ְכְלוּם…

דְָהָא ַעַל ָכָל פִָנִים ֹלֹא יִהְֶׁיֶׁה הַמִֵּתִים ע”י הַמְצָָאָה ֶׁשֶׁל הַבְרַָכַת אֲבַעְבוּעֹוֹת אֶָׁלָא מִיעוָּטָא דְמִיעוָּטָא…

כֵּיָוָן דְִאִי אֶׁפְָשָר לְהִתְעֵַּלֵּם דְֹזֹאת הַפְעָֻלָה ִהִיא יוֵֹּתֵּר קְרוָֹבָה הַרְֵּבֵּה לריווח וְהַצָָּלָה מִלְהֵּפְֵּסֵּד

וַדִָאִי ֹלֹא שייך לוַֹמַר ֵּשֵּב וְַאַל תַעֲֶׁשֶׁה עִָדִיף, אֶָׁלָא עִָדִיף וְעִָדִיף למיהדר אזכותא דִיְדְהוּ,

כ”ז אֲִנִי אוֵֹּמֵּר לְקֵַּיֵּם מִנְָהָג אוָֹתָם הַמְקוֹמֹוֹת שֶׁנּוֹהֲִגִים ֹזֹאת הַפְעָֻלָה ֶׁשֶׁל הַבְרַָכַת הָאֲבַעְבוּעֹוֹת שֵֶּׁיֵּש לֶָׁהֶׁם ַעַל ַמַה שֶּׁׁיִסְֹמֹכוּ…

אֲִפִילוּ הָָיָה הַמְִצִיאוּת אַַחַר הָאֶׁפְָשָרוּת שֶָׁיָמוּתוּ מֵֶּׁהֶׁם א ‘מֵּאֶֶׁׁלֶׁף…

וּמִמֵּיָלָא ֵּאֵּין מָקֹוֹם לענ”ד לֶׁאֱסֹוֹר פְעַֻלַת הַהַרְכָָבָה הַַנַּ”ל כֵּיָוָן ֶׁשֶׁהוּא יוֵֹּתֵּר קָרֹוֹב לריווח וְהַצָָּלָה מִלְהֵּפְֵּסֵּד וְסַכָָנָה’.

 

הסיכון שבחיסון מביא האדם על עצמו בידיים

אלא שהשאלה שהתעוררה היא הלכתית שמצד אחד נכון שהסיכון קטן בהרבה,

אבל מאידך את הסיכון שבחיסון מביא האדם על עצמו בידיים,

ויש להסתפק אם מותר לו להכניס את עצמו לסכנה כדי להינצל מסכנה גדולה ממנה.

כדי להבין את דברי הגדולים בעניין זה,

יש להקדים ולהביא את ההבדל בין התחסנות הגוף מחומרי רעל שהוזכרה לעיל בפרק א,

להתחסנות מגורמי מחלה (חיידקים, נגיפים), בעוד שההתחסנות מחומרי רעל יכולה לבא בידי אדם כתהליך של חשיפה לכמויות קטנות של רעל שאינם יכולות להזיק,

והגדלה איטית של הכמויות (עד התופעה הפלאית שהוזכרה שם),

לעומת זאת האפשרות לחשוף את הגוף לחיידקים או נגיפים אינה ניתנת לשליטה כמותית,

הרי אפילו כמות מועטה של חיידקים היא חשיפה למחלה מלאה (בניגוד לחומרי הרעל החיידקים מתרבים) ,

ולכן עיקר האתגר בחיסון הוא כיצד לחשוף את הגוף לגורמי המחלה בלי להכניסו לסיכון של המחלה בעצמה

(כיום ברוב החיסונים הדבר נעשה על ידי המתת החיידק או החלשתו,

ובשיטה החדשנית יותר שבה משתמשים כעת בחיסוני הקורונה, אין חשיפה של הגוף לאף נגיף,

אלא יצירת חומר דומה לנגיף שמעורר את מערכת החיסון של הגוף.)

 

תולדות החיסון הראשון בעולם

 מבחינה זו אפשר לחלק את תולדות החיסון הראשון בעולם לשתי תקופות,

השלב הראשון בחיסון לאבעבועות שחורות, שהתרחש לראשונה לפני כשלוש מאות שנה בערך בשנת תע”ט,

היה נעשה על ידי הדבקה פשוטה בנגיף בלי שום אפשרות להחלישו ,

והשיטה לודא שהמתחסן לא יחלה באופן קשה ,היתה רק על ידי לקיחת החיידק ממישהו שחוליו היה קל יותר,

כמובן ששיטה זו לא היתה בטוחה כל כך, כי תמיד היה חשש שהמתחסן יקבל את המחלה בצורה חריפה יותר,

ואכן בפועל אף שרבים ניצלו מהחולי בזכות החיסון, אבל היו מעטים אכן חלו ואף מתו כתוצאה מהחיסון .

 

הסיכון שבחיסון ירד בהרבה

לעומת זאת בשלב השני של הגילוי, כמעט מאה שנה אחר כך,

בשנת תקנ”ט התגלתה הגירסה הבטוחה יותר של החיסון באנגליה,

כי התגלה שחשיפה לנגיף מאותה משפחה שאינו מפתח מחלה מסוכנת ,

גורמת להתחסנות גם כלפי המחלה המסוכנת של אבעבועות שחורות,

אותו נגיף היה נגיף אבעבועות שתוקף את הפרות, ולא היתה בו סכנה,

והתגלה שמי שחלה כבר באותו נגיף שוב לא יחלה במחלת האבעבועות המסוכנת,

כך שבשלב זה עבר החיסון מחשיפה למחלה המסוכנת בעצמה לחשיפה למחלה קלה יותר,

כך שהסיכון ירד בהרבה.

אכן, גם בגירסא הבטוחה יותר של החיסונים עדיין היו מקרי תמותה מועטים,

וכך שעיקר השיקול של הנזק מול התועלת ,היה שייך גם לגבי החיסון החדש,

אבל מכיון שהתחלואה מחמת החיסון ירדה באופן משמעותי מאוד,

היה כבר מקום להבין שהמקרים המועטים שבהם גרם החיסון למיתה, לא היה מחמת הסיכון שבחיסון,

אלא מפני שהמתחסן (שהיה כאמור עובר את המחלה אף כי בצורה קלה יותר),

ושמא לא נזהר בהוראות הרופאים הנוגעות למחוסנים ולכן קרה מה שקרה.

 

דעת האוסרים בשלב הראשון כשלא התגלתה עדיין השיטה הבטוחה

את דעת האוסרים (בשלב הראשון כשלא התגלתה עדיין השיטה הבטוחה),

ראה בספר מוסדות תבל (לר”ד כהן (הוסמך על ידי החתם ספר וכמה רבנים בני דורו לרב מו”צ ודיין) דף עד:’

וְעְָמְדוּ ַעַל הַנִּיסָּיֹוֹן אִם נִַקַח לֵָּחָה מֵּאֲבַעְבוּעֹוֹת הַבִלְִתִי מְסֻכֶֶׁׁנֶׁת ָכָל כְָךְ וַיִמְַשַח מִמֶָׁנָּה ַעַל חַבָָלָה קְטַָנָּה אֲֶׁשֶׁר נַעֲֶׁשֶׁה בְיֶֶׁׁלֶׁד אֲֶׁשֶׁר לֹא נֶׁחֱָלָה עֲדִַיִן בחולה( -בַחִֹלִי) ַהַהוּא, יִפְְרְחוּ בֹוֹ הָאֲבַעְבוּעֹוֹת ג”כ ַעַל עִנְָיָן טֹוֹב,

אָמְָנָם הִַנִּיסָּיֹוֹן מִֵּעִיד ִכִי עִם ָכָל ֶׁזֶׁה, לִפְעִָמִים הָָיָה ֵּמֵּת הַיֶֶׁׁלֶׁד הַנִּמְָשָח מִלֵָּחָה אבעבועה טוָֹבָה,

וְכַאֲֶׁשֶׁר נִשְאֲָלָה מֵּחַכְֵּמֵּי הַתוָֹרָה ִאִם מָֻתָר לִנְטַֹעַ אבעבועה טוָֹבָה כָֹזֹאת ַעַל יַלְֵּדֵּי בְֵּנֵּי יִשְרֵָּאֵּל אסרוה וְיֶָׁפֶׁה אסרוה ,ִ

כִי ִאִם ָיָמוּת ֶׁיֶׁ ֶׁלֶׁד הֶַׁזֶׁה אֲֶׁשֶׁר השלטנו בֹוֹ ֶׁאֶׁת הַמֶָׁוֶׁות הֶַׁזֶׁה הִֵּנֵּּה אֲנְַחְנוּ בְיֵָּדֵּינוּ רצחנו אוֹתֹוֹ , אֹוֹ הקרבנו ֶׁאֶׁת מִיתָתֹוֹ ,

ִכִי כְָבָר הָָיָה אֶׁפְָשָר שֶֹׁלֹא יִשְֹלֹט בֹוֹ החולה ָכָל יָָמָיו ִאִם ֹלֹא הביאונו עָָלָיו, אֹוֹ שֶׁהָָיָה נִתְרֵַּפֵּא מִֶׁמֶׁנּוּ בְיִַמִים אֲחִֵּרִים,

אֹוֹ שֶׁהָָיָה ֵּמֵּת בֹוֹ לְאַַחַר זְַמַן ַרַב, ַעַל ֵּכֵּן ָאָסוּר ַעַל ָכָל ִאִיש מִיִשְרֵָּאֵּל לְהִָבִיא החולה הֶַׁזֶׁה ַעַל נֶֶׁׁפֶׁש יִשְרָאִֵּלִי,

גַם בִהְיֹוֹת הַתִקְָוָוה ָלָנוּ שֶׁיִַצִּיל אוֹתֹוֹ מחולה רָָעָה, ִכִי ִמִי יוֹדֵַּעַ ִאִם לְחִַיִים וְִאִם לְמֶָׁוֶׁת נְִבִ יֵּאֵּנוּ עָָלָיו’.

וכטעמים אלו לאסור, כתב בשו”ת זרע אמת (ח”ב סי’ לב) וז”ל:

‘ וְִאִם ֵּכֵּן אֵּיְךְ נשסה בֹוֹ ֶׁזֶׁה הַחוִֹלִי בְפַֹעַל דְאוַּלַי ָיָמוּת בֹוֹ ‘,

ולמעשה כתב שאינו מורה בזה לא היתר ולא איסור אבל מי שרוצה לסמוך ולעשות כן רשאי.

וגם בספר הברית כתב כעין זה, שעיקר הבעיה אינה בשיקול ה’עסקי’ של תועלת מול נזק,

אלא בזה שהצד הרחוק של הנזק נעשה בידיים, וז”ל:

‘ אֶֶׁׁפֶׁס בִהְיֹוֹת שֶֹׁלֹא בְָכָל פַַעַם הוִֹעִיל הַדָָבָר הֶַׁזֶׁה ִכִי לִפְעִָמִים בְָכָל ֹזֹאת יְָצְאוּ וּפְָרְחוּ אֲבַעְבוּעֹוֹת רָעֹוֹת בַיֶֶׁׁלֶׁד הַשִֵּּׁנִי וֵּּמֵּתוּ לִפְעָמִים אֵּיֶׁזֶׁה יְלִָדִים ַאַף ִכִי לְֹרֹב הַיְלִָדִים הָָיָה ֶׁזֶׁה תוֹעֶֶׁׁלֶׁת לֵָּכֵּן הִרְִחִיקוּ חַכְֵּמֵּי יִשְרֵָּאֵּל הַדָָבָר הֶַׁזֶׁה

וְֹלֹא ָרָצוּ לְהִַתִיר ֶׁזֶׁה לִבְֵּנֵּי עֵַּמֵּנוּ כְֵּדֵּי שֶֹׁלֹא ְלְהַכְִנִיס ֶׁאֶׁת בְנֵּיֶׁהֶׁם בְסֵָּפֵּק נְפָשֹוֹת לְכַתְחִָילָה’.

 

פחת ענין הסכנה

ולעומת זאת לגבי השלב השני של תורת החיסונים ,שהסיכון למיתה מהחיסון פחת בהרבה,

הורה בספר מוסדות תבל (שם) שחייבים לעשות חיסון,

וכבר הובאו דברי הזבחי צדק וכף החיים שגם הזרע אמת שנמנע מהוראת היתר

הוא מפני שאז לא הייתה בטיחות גדולה בטיפול זה,

אבל לאחר התחכמות הרופאים בחכמה זו שפחת ענין הסכנה נראה שגם הזרע אמת יתיר בזה,

ואכן מצינו בתשובתו של הזרע אמת משנת תקס”ה (ח”ג סי’ קכג) לעניין היתר רפואה זו בשבת,

שהאריך לאסור מפי שכעת הוא בריא לפנינו ואין הרפואה נצרכת לו דווקא בשבת,

ולכאורה משמע שביום חול פשוט שיש לנהוג בה.

וראה עוד בתפארת ישראל (יומא פ”ח בועז אות ג):

‘ וּמִֶׁזֶׁה נ”ל היתר לַעֲשֹוֹת אינאקולאטיאן ֶׁשֶׁל פאקקען ַאַף שא ‘מֵּאֶֶׁׁלֶׁף ֵּמֵּת ע”י האינאקולאטיאן

עכ”פ שִֶׁאִם יִתְַהַוּוּ הפאקקען הַטִבְעִִיִים הַסַּכָָנָה קְרוָֹבָה יוֵֹּתֵּר וְלֵָּכֵּן רַַשַּׁאי לְהַכְִנִיס ֶׁאֶׁת עַצְמֹוֹ בְסַכָָנָה רְחוָֹקָה כְֵּדֵּי לְהִַצִּיל ֶׁאֶׁת עַצְמֹוֹ מִסַּכָָנָה קְרוָֹבָה וּרְאָָיָה בְרוָּרָה לִדְבַָרַי ממ”ש רב”י בטור ח”מ סוף סי’ תכ”ו בְֵּשֵּם הַיְרוּשַלְִמִי דחייב אָָדָם לְהַכְִנִיס ֶׁאֶׁת עַצְמֹוֹ בְסֵָּפֵּק סַכָָנָה כְֵּדֵּי לְהִַצִּיל חֲבֵּרֹוֹ מִוַּודִָאִי סַכָָנָה וַהֲֵּרֵּי ְבְרוֶֹׁאֶׁה חֲבֵּרֹוֹ טוֹבֵַּעַ בַנָָּהָר אֵּינֹוֹ מֻחְָלָט וַדִָאִי שֶׁיִטְַבַע ִאִם ֹלֹא יִַצִּיל הוּא וְִכִי ֹלֹא אֶׁפְָשָר שֶׁיִנֵָּּצֵּל מִמְקֹוֹם אֵַּחֵּר וְִאִם לְהִַצִּיל חֲבֵּרֹוֹ ֵּיֵּש ִחִיוּב לְהַכְִנִיס ֶׁאֶׁת עַצְמֹוֹ בְסֵָּפֵּק סַכָָנָה

מִָכָל שֵֶּׁכֵּן שֶׁיִהְֶׁיֶׁה ְרְשוּת ְבְיָדֹוֹ לְהִַצִּיל ֶׁאֶׁת גוּף עַצְמֹוֹ ע”י הִכָנְסֹוֹ ֶׁאֶׁת עַצְמֹוֹ לְסֵָּפֵּק סַכָָנָה’.

בחיסון החדש יותר פשוט שמותר

וראה גם בפסקים ותשובות יד דוד לר”ד זיצנהיים (הודפס בספר שו”ת נחל אשכול ע”י מכון שומרי משרת הקודש ירושלים תשע”ד) יו”ד סי’ כג:

‘מַה שֶׁכָתַבְִתִי מֵּחֲַמַת וואקמי”ן ֶׁשֶׁל הראבלע”ס ע”י קו”ה פאקין לְדַעְִתִי הֵּיֶׁתֶׁר ָגָמוּר

כֵּיָוָן שֶּׁׁיָדוַּעַ שֶֹׁלֹא נַעֲָשָה מִכְשֹוֹל ַעַד עַָתָה וַאֲִפִילוּ הָָיָה אֶָׁחָד מֵּאַלְֵּפֵּי אֲלִָפִים נִזֹוֹק

ִמִשּׁוּם כְָךְ ֵּאֵּין לֶׁאֱסֹוֹר וַהֲֵּרֵּי בִיֵּמֵּי חַכְֵּמֵּי הַתְַלְמוּד הָָיָה סַכָָנָה בְהַקַָזַת ָדָם

כִדְָמָצִינוּ פ ‘הֲרוֶֹׁאֶׁה ַעַד שֶׁתְִקְנוּ בְרָָכָה ַעַל ֶׁזֶׁה וַאֲִפִילוּ הֲִכִי נֲָהֲגוּ בְהַקָָזָה ָכָל הָאֲמוֹרִָאִים

ובשו”ת זֶַׁרַע אֱֶׁמֶׁת לְהַָרַב דק”ק מודינא ֶׁשֶׁהוּא מַחְִמִיר מְֹאֹד בְָכָל סִפְרֹוֹ ָ

אָע”פ ֵּכֵּן כַָתַב נֶֶׁׁגֶׁד חֲַכַם אֶָׁחָד שֶׁרָָצָה לֶׁאֱסֹוֹר האינקולציאה”ן חִסּוּן שֶׁנֲָּהֲגוּ מִיֵּמֵּי קֶֶׁׁדֶׁם בראבלע”ס ְ

וְהוּא אעפ”י שֶׁאֵּינֹוֹ מַתִירֹוֹ בְֵּפֵּרוּש אעפי”כ  ֵּאֵּין לִמְחֹוֹת בְִמִי שֶׁרוֶֹׁצֶׁה לַעֲשֹוֹת ומכ”ש בְֵּאֵּלוּ שֵֶּּׁׁאֵּין חֲַשַש סַכָָנָה כְָלָל’

(מובן מדבריו שמה שהסתפק הזרע אמת היה בחיסון בשיטה הישנה יותר שיש בה סכנה ,

ואילו בחיסון החדש יותר פשוט שמותר.)

חִיוּב גָדֹוֹל הוּא ַעַל ָכָל ִאִיש לַעֲשֹוֹת ֵּכֵּן

וראה עוד בספר הברית שהעיד שכן הורו חכמי דורו וז”ל’:

עְָמְדוּ ַגַם זִקְֵּנֵּי יִשְרֵָּאֵּל וְתוֹפְֵּסֵּי הַתוָֹרָה בַדֹוֹר הֶַׁזֶׁה וְהִִתִירוּ ֹזֹאת לְָכָל יִשְרֵָּאֵּל על פי הַתוָֹרָה וְַגַם לִבְנֵּיֶׁהֶׁם וְלִבְֵּנֵּי בְנֵּיֶׁהֶׁם

מְצִַוִּים ֶׁאֶׁת הָרוֹפְִאִים לַעֲשֹוֹת ֹכֹהוּמֵֶּׁהֶׁם מַכְרִיִזִים וּמְזָרְִזִים לָרִַבִים ַעַל הַדָָבָר וְאוֹמְִרִים לֶָׁהֶׁם שִֶׁחִיוּב גָדֹוֹל הוּא ַ

עַל ָכָל ִאִיש לַעֲשֹוֹת ֵּכֵּן לְבָָנָיו וּבְנוָֹתָיו הַקְטִַנִּים בְטֶֶׁׁרֶׁם תָבֹאָנָה הפאקן הַטִבְעִִיִים מֵּעַצְָמָן הַמְסֻכִָנִים ְמְאֹד’.

כל טיפול רפואי כרוך בסכנה

ויש להביא בזה גם את נימוקי ספר עלה תרופה שהתיר לעשות רפואה זו גם בשיטה הישנה כשהיה הסיכון גבוה יותר

(החיבור הודפס בשנת תקמ”ה כחמש עשרה שנה לפני הגילוי של השיטה החדשה) ,

לטענתו אין בסיכון כזה סיבה למנוע את השימוש בטיפול, שהרי כל טיפול רפואי כרוך בסכנה,

ולא נמנעו מהקזת דם או שתיית רפואות על אף שגם בהם יש סכנה מסויימת, וז”ל’:

וְַעַל ַמַה שֵֶּׁמֵּתוּ אֶָׁחָד מֵּאֶֶׁׁלֶׁף ֵּאֵּין ֶׁזֶׁה כְַדַאי לְכַנּוֹתֹוֹ בִשְִבִיל ֶׁזֶׁה לְסַכָָנָה,

אֲָבָל ָאָנוּ תוִֹלִים בֶָׁזֶׁה שהחולי( הַחוֶֹׁלֶׁה),  פַָשַע בְעַצְמֹוֹ אֹוֹ מְשַמְָשָיו, שֶֹׁלֹא שְָמְרוּ צַוַָּאַת הָרוֹפְִאִים…

וְהַֹכֹל בִגְזֵַּרַת עִיִרִין פִתְגָָמָא כְמַאֲָמָר הֶׁחָָכָם שְגִיַאַת הָרוֵֹּפֵּא גְזִיַרַת הַבוֵֹּרֵּא,

אֲָבָל לְמִעוֵּּטֵּי דמיעוטי כֶָׁזֶׁה ֹלֹא נַחֲשֹוֹש לְסֵַּלֵּק בִשְִבִיל כְָךְ תוֹעֶֶׁׁלֶׁת גָדֹוֹל כֶָׁזֶׁה, ָ

הָא לְַמַה ֶׁזֶׁה דוֶֹׁמֶׁה לְהַָקָ ַזַת הַָדָם אֹוֹ לְקִיַחַת כֹוֹס הַמְשַלְֵּשֵּל… וְרִָאִינוּ כַָמָה מֵּאֲנִָשִים שֶׁיִקְֶׁרֶׁה לֶָׁהֶׁם הִָעִלוּף בִשְַעַת הַהַקָָזָה, וְַגַם נִשְַמַע ַעַל ַצַד הַָזָרוּת בְיוֵֹּתֵּר שֶׁאֶָׁחָד ֵּמֵּת בְהַקַָזַת הַָדָם…

ַגַם ַעַל יְֵּדֵּי כֹוֹס הַמְשַלְֵּשֵּל שֶֹׁלֹא שָמַ ר עַצְמֹוֹ ִמִן הָאֲִוִיר הַֹקֹר… וְתוֹפְסֹוֹ חִֹלִי וֵּּמֵּת בֹוֹ רַחֲמָָנָא לִיצְָלָן’.

והוסיף שמלבד זאת אין דבר שבעולם שאינו עלול לסכנה שהרי מצינו שחז”ל הורו להתודות בערב יום כיפור קודם הסעודה פן יחנק, וז”ל:

‘ אֲִפִילוּ הַמַאֲָכָל אֲֶׁשֶׁר יֹאַכַל הָאָָדָם לְהַחֲיֹוֹת ֶׁאֶׁת נַפְשֹוֹ אֵּינֹוֹ בָטוַּחַ ִמִן הַמִקְִרִים,

וּבִשְִבִיל ֶׁזֶׁה הוָֹרָנוּ חֲַזַ”ל לְהִתְוַדֹוֹת עֶֶׁׁרֶׁב יֹוֹם הַכִפוִּרִים בְמִנְָחָה קוֵֹּדֵּם הַסְּעוָּדָה…

שֶָׁמָא יֵּחֵָּנֵּק, כַאֲֶׁשֶׁר בֶׁאֱֶׁמֶׁת נִשְַמַע ָכָאן שֶּׁׁאֵַּרַע לְאֶָׁחָד ֵּכֵּן רַחֲמָָנָא לִיצְָלָן’.

ההוראה למעשה

וראה את ההוראה למעשה בספר הברית (מאמר י”ז נפש החי שבמדבר):

‘ וַיְִהִי כִרְאֹוֹת חַכְֵּמֵּי יִשְרֵָּאֵּל שֶׁהַדָָבָר ָבָדוּק וּמְנוֶּׁסֶׁה מְֹאֹד וּבְָכָל יֹוֹם וְיֹוֹם הַמִנְָהָג הֶַׁזֶׁה מִתְפֵַּשֵּּׁט וּמִתְקֵַּבֵּל בְָכָל מְדִיָנָה וּמְדִיָנָה ַעַד קְצֹוֹת הָאֶָׁרֶׁץ וְאִֵּיֵּי ָיָם רְחוִֹקִים וְלֹא נִשְַמַע וְֹלֹא נִרְָאָה מִכְשֹוֹל וְתַקָָלָה ְלְשוּם אָָדָם גָדֹוֹל אֹוֹ קָָטָן ִכִי הוּא דָָבָר שֶׁאֵּינֹוֹ מִַזִיק לְעוָֹלָם

עְָמְדוּ ַגַם זִקְֵּנֵּי יִשְרֵָּאֵּל וְתוֹפְֵּסֵּי הַתוָֹרָה בַדֹוֹר הֶַׁזֶׁה וְהִִתִירוּ ֹזֹאת לְָכָל יִשְרֵָּאֵּל ַעַל ִפִי הַתוָֹרָה וכו’

(כפי שהובא לעיל).

סיכום משא ומתן בעד ונגד החיסונים

על סיכום אותו משא ומתן בעד ונגד החיסונים הביא בשו”ת פאת שדך (לרש”ד מונק ח”ב סי’ קמז) וז”ל:

‘ וְהִֵּנֵּּה עִָקָר הֵּיֶׁתֶׁר הַרְכַָבַת אֲבַעְבוּעֹוֹת וה”ה זְרִיקֹוֹת שֶׁנֲָּהֲגוּ בֹוֹ מְבָֹאָר כְִפִי זִכְרוִֹנִי בְסֵֶּׁפֶׁר הַבְִרִית

וּבְיָָמָיו עֲדִַיִן הָיְָתָה קְָצָת סַכָָנָה בַדָָבָר ואעפ”כ מַרְִעִיש מְֹאֹד נֶֶׁׁגֶׁד הַמַחֲמִיִרִין בֶָׁזֶׁה…

סֹוֹף דָָבָר כְָבָר נִתְפֵַּשֵּּׁט הֵּיֶׁתֶׁר ֶׁזֶׁה בְָכָל יִשְרֵָּאֵּל וְָאָע”פ שֶׁבַתְחִָלָה ָהָיוּ קְָצָת מערערין כִדְמוַּכַח בְסֵֶּׁפֶׁר הַבְִרִית כְָבָר נִתְפֵַּשֵּּׁט ההיתר.’