ההשגחה השמימית שליוותה את החיסון הראשון
כדי להבין את דברי הפוסקים שהוזכרו לעיל שרובם עסקו בחיסון הראשון לאבעבועות שחורות
שבמשך עשרות ואולי מאות שנים היה החיסון היחיד בעולם
(החיסונים הבאים הגיעו כנראה בשנות התר”מ ,במחקריו של ‘לואי פסטר’)
צריך לתאר את שלבי אותו גילוי שמבחינה מסויימת שינה את פני העולם.
תיאור לדרך פעולת החיסון הראשון אנו רואים בספר הגיון לבי
(לרי”ב לאנדא אב”ד בישטקוב רב בניוארק עמ ‘111) וז”ל:
הָעִנְָיָן הֶַׁזֶׁה יָדוַּעַ אֵֶּׁצֶׁל הָרוֹפְִאִים בְֵּעֵּת שֶׁרוִֹצִים לְחֵַּסֵּּן ֶׁאֶׁת הַיְלִָדִים וְַגַם גְדוִֹלִים לִפְעִָמִים ֵּהֵּם נוֹתְִנִים זְרִיָקָה מֵּהַחוֶֹׁלֶׁה (-מהחולי) הַֹזֹאת לְמָָשָל זרק תרכיב אֲבַעְבוּעֹוֹת פָָרָה לְֵּשֵּם הַרְכַָבַת אֲבַעְבוּעֹוֹת לְִאִיש
וְַהַגוּף בְטִבְעֹוֹ מַתְִחִיל לְהִלֵָּחֵּם נֶֶׁׁגֶׁד הַזְרִיָקָה הַֹזֹאת וְהַטֶַׁבַע מַבְִרִיא מָתְנִַיִם בְַהַגוּף נֶֶׁׁגֶׁד החולאת הַֹזֹאת
ואח”כ כְשֶׁהָאָָדָם ָבָא בִנְגִיָעָה ִעִם החולאת הַֹזֹאת שוּב אֵּינֹוֹ מִַזִיק לֹוֹ שֶׁכְָבָר ֵּיֵּש לֹוֹ ֵּחֵּיל ֶׁשֶׁל בצילים ( -נוֹגְדִָנִים)
שֶׁמִתְנַגְִדִים לְִמִין החולאת הַֹזֹאת וִיכוִֹלִים לְהִָמִית ֶׁאֶׁת הבצילים הַחֳדִָשִים (-נְגִיִפִים) שֶׁבִָאִים בְַהַגוּף’.
על דרך רפואה זו, כתב בספר עלה תרופה, שהוא ‘להקדים המכה לרפואה.’
וראה עוד בחשוקי חמד (שבת יב:) שהביא לפרש את מאמר הגמרא שהמבקר את החולה נוטל אחד משישים מחליו על דרך ענין החיסון, וז”ל:
‘ואנחנו שמענו לפרש, שהמבקר נוטל ממש אחד מששים כאילו היה נדבק במקצת ממחלת החולה,
ואין זה עונש, כי אם שכר טוב, והוא בבחינת ‘תרופת חיסון ,
‘שנוהגים הרופאים להדביק את הבריא במקצת מהמחלה,
במטרה שיפתח נוגדנים שיתגברו על המחלה באם תבוא חס ושלום,
כך המבקר שגרם קורת רוח לחולה והשתתף עמו בצערו,
זוכה ונוטל קצת מהמחלה כדי לפתח נוגדנים .’
אבעבועות הפרות
על השנה שבו התפתח החיסון לצורה בטוחה יותר, כתב בספר צמח דוד (לר”ד גאנז ) וז”ל:
‘החכם יענר מענגלאנד (ג’נר מאנגליה) רופא מומחה המציא בשנת תקנ”ט להצמיח לינפוח הפרות בבשר האדם להוליד על ידו אבעבועות, למען הציל בני אדם מן האבעבועות (פאקען) הטבעיים אשר רבים מתו מהם ואשר נשארו בחיים אבדו את תואר פניהם.’
וראה עוד בספר תולדות הארץ (וורשא תר”א מערכת היונקים עמ’ פג):
‘ואחת מנגעי הבהמות הנקראה בשם קוהפאקי”ן הצילה נפשות אדם לרבבות מנגעי הפאקי”ן אשר הכתה בם בשנים מלפנים לרוב אם למות או לחולי וחסר כי עורו עיניהם קמטו פניהם וכו’ והוא מחקר לב הרופא הגדול דאקט”ר ע ‘יענע”ר הנולד כשנת תק”ט בבערקלי”א אשר בענגלא”ד בראותו כי השפחות החולבות פרות… וינוגעו גם הנה באשר סופחו על ידיהן נצלו ממחלת הפאקי”ן כולה המציא לו על ידי זאת בתבונתו מלאכת נטיעת הפאקי”ן הנודעת כעת על פני תבל כולה לרפאות תעלה רבה .’
ההשגחה השמיימית
מהתבוננות בשלבי התפתחות זו, אי אפשר שלא להתפעל מההשגחה השמיימית שליותה אותו,
הן בעצם הגילוי, הן בשלבי הפיתוח, והן בהתמודדות עם ההתנגדויות השונות.
טבעו של חולי זה כאבעבועות מלאות מוגלה, לכאורה הזמין את הגילוי המתבקש של חיסון,
וגם אופי החיסון הסתייע רבות מטבע זה (כפי שיתבאר בהמשך), ואולי אפשר להעיז ולומר שהמכה הנוראה של מחלת האבעבועות, הוכנה משמים כרפואה וכדרך לגלות לבני האדם את חכמת החיסון
(על משקל מה ששיבח בספר תולדות הארץ את מחלת הפרות שהיא המקור לריפוי חולאי האדם.)
תחילה יש לציין שאותם חיסונים לא היו נשמרים במבחנה שבאיזו מעבדה,
אלא היו נלקחים מהליחה של האבעבועות של מי שחלה כבר,
ואת אותה הליחה היו מחדירים לפצע בידו של הילד שרצו לחסנו ,
ולאחר כמה ימים היתה צומחת לו אבעבועה באותה היד
וממנה היו לוקחים את החומר לחסן ילדים אחרים,
הרי שהאבעבועות היו כמין מבחנות שבהן נשמר חומר החיסון .
וראה בשו”ת תשובה מאהבה (ח”א סי’ קלד) שלא תמיד היה חומר החיסון זמין לרופאים וז”ל:
‘רפואה הזאת אשר לא כל העתים שוים ולא כל הזמנים מוכשרים לקבל התרופה הזאת
וגם לאו בכל יומא מתרחש האימפ”ף שט”אף ליד הרופא ואין לאל ידו לעשות’,
וכן מבואר בשו”ת ריב”ם שניטוך (סי’ כב) וז”ל:
‘שאלה מאחי המופלג מו”ה נתן נ”י אם מותר להוליך תינוק אל הרופא אומנא בשבת לפתוח מורסא שעשה לו הרופא תמול שילשום הנקרא פאקען אימפפען ועתה פותח להוציא הליחה שצריך לה הרופא הליחה כעת לתינוקות אחרים.’
(אגב כותבי דברי הימים מספרים שהעברת החומר לצורך החיסונים ליבשת אמריקה בתנאי הנסיעה של אז שארכו כמה חודשים, היתה על ידי לקיחת קבוצה של ילדים באוניה, עם רופא שחיסן את החלק הראשון של הקבוצה, וכשצמחו אצלם האבעבועות, חיסן בהם קבוצה נוספת, וכן על זו הדרך עד שהאבעבועות של הקבוצה האחרונה שימשו לחסן את ילדי אמריקה.)
הרכבה/צמיחה/נטיעה
צורה זו של רפואה נקראה בלשון ‘הרכבה/צמיחה/נטיעה’, ומובן מדברי הספרים שכינוי זה הוא
מפני שכביכול זורעים את החולי בידו של המתחסן עד שצומחת האבעבועא
וזוהי כנראה גם הסיבה שהיו מהמתנגדים שראו בנטיעת חומרים מהפרה בגוף האדם משום איסור ‘כלאיים.
וראה את לשון ספר הברית שהתייחס לעניין זה כזריעה
והסביר שהיו לוקחים מהאבעבועות של ילד שחלה בצורה קלה,
מתוך השערה שגם אצל הילד שמחסנים אותו ‘יצמחו’ אבעבועות שאינם מסוכנים:
‘דע כי כבר מצאה ידם של הרופאים לעשות בזה תחבולה בערך מאה שנה והוא שלקחומיץ הנקרא מאטריא מן האבעבועות הנקרא פאקן הטבעיים מילד שהיה לו אבעבועות טובים ופתחובילד שני עור בשר זרוע יד ימינו או שמאלו כמין חריץ דק וקטן מאד ונתנו בתוך החריץ מעט מאותומאטעריא הטובה ועל ידי זה פרח בעור בשרו של הילד השני גם כן פאקן טובים כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח על הרוב לפי הזרע הנתון באדמה הטובה הוא אם רעה כך בענין זה יצמח על הרוב טובים.’
גם הגילוי הגדול של הדרך הבטוחה לחיסון על ידי חיסון בנגיפי הפרות,
נעשה בעקבות העובדה שהרופא ג’נר כשבא לחסן תושבי מחוז מסוים שגידלו בו המון בני בקר,
ולא הצליח להצמיח את האבעבועות אצלם, כדלהלן.
וראה בספר נצח ישראל (לרא”מ פייבלזון רבה של קופיטשאק מחבר ספר פיקוח נפש, עמ ‘318)
שביאר שרבות מההמצאות לא באו מחמת חקירותיהם של הממציאים וחכמתם,
אלא מתוך תשומת ליבם לתופעות שונות, והביא בזה דוגמא מהמצאת חיסון אבעבועות וז”ל:
‘באמת אין להכנע גם מפני הממציאים בעצמם שרוב ההמצאות לא יצאו ע”פ כח החושב שבאדם במחשבה תחלה שכך צריך להיות כי אם קדמו מקרים פשוטים והממציאים התחקו לעשות כמתכנתם ואח”כ באו ההתבוננות וההסבר… וכן ברפואה לו לא שאל הרופא יענער מאנשי הכפר מחוז גלוסטער באנגליא מדוע אין נקלטת בם הרכבת אבעבועות מילדים וקבל תשובתם ע”פ הנסיון שכל מי שחלו באבעבועות הפרות שוב לא יצמחו בם אבעבועות טבעיות לא היתה נודעת ע”ע התרופה הנפלאה הזאת.’
ההרכבה לא נקלטה אצלם
בתיאור הגילוי שהנדבק באבעבועות המצויות אצל הפרות, שוב לא יחלה באבעבועות השחורות ,
כותב ספר הברית, שהוא מפני שהרופא הגיע לכפר שבו לא הצליח לחסן אף אחד,
וכששאל מדוע מלאכתו אינה מצליחה הסבירו לו שמקובל בידם
שכל מי שנדבק בחולי זה של הפרות שוב לא ידבק לעולם באבעבועות שחורות, וז”ל:
‘ועתה אחי ועמי שמעו נאספרה לכם מראשית הדבר איך ואיככה נתגלה רפואה זו בעולם
והוא איש היה בארץ ענגלאנד (אנגליה) ושמו אדוארד ג’נר והיה האיש ההוא רופא מומחה
ויהי בנסוע האיש מעיר לעיר ומכפר לכפר לטעת לבני אדם פאקן הטבעיים הטובים
כמנהגו מדי שנה בשנה ויהי בבאו לכפר אחד במחוז גלוטשטר אשר בענגלאנד המדינה
והמחוז ההוא ארץ מגדלת פרות רבות ויטע שם הטבעיים לבני אדם הרבה ולא נקלט המאטריה
ולא צמחו הפאקן בשום אדם ויתמה האיש וישאל לאנשי המקום ההוא מה זה ועל מה זה
והשיבו לו כבר מודעת זאת אצלם שכל מי שכבר היה לו קוה( -פרה) פאקן
שוב לא יצמחו בו פאקן הטבעיים לעולם ויהי כשמעו זאת עשה נסיון…
אחר כך חזר לנסות ויקח של מין הפרות בעצמן וכן מבני אדם שהיה להם באותו העת
ויטע בהם להרבה בני אדם אשר עדיין לא היה להם…
ותיכף נקלטו יפה גדלו והצליחו וגם עשו פרי ויציצו ופרחו…
אצל כלם ותיכף פרסם הדבר בעולם ויעשו כה כל הרופאים בכל המדינות
והדבר עולה יפה ביד כלם אין פרץ ואין מכשול בכל העולם עד היום הזה.’
חסיד אומות העולם
וראה בתפארת ישראל על אבות (פ”ג מי”ד) שהכתיר את הרופא ג’נר כחסיד אומות העולם
מפני החסד שגמל עם בני ישראל בהמצאת הרפואה, וז”ל:
‘ואנחנו רואים כמה מחסידיהן שמלבד שמכירין יוצר בראשית ומאמינין התוה”ק שהיא אלקית ועושים גמילות חסד גם לישראל וכמה מהם שהטיבו ביותר לכל באי העולם כהחסיד יענער שהמציא את הפאקקענאימפפונג שעל ידה ניצולים כמה רבבות בני אדם מחולי וממיתה וממומין.’
על המשך פיתוח החיסונים, כתב בספר התלמוד ומדעי תבל
( לרי”א קאמלהאר ח”ב בהקדמה, הובאבספר הצופה לדורו עמ ‘184)
ד”ר פאסטר נתעורר לרעיונו על סמך מאמר חז”ל
בנוגע לתגליתו של ‘לואי פסטר’ שאפשר לרפא כל חולי על ידי שימושבאותו הנגיף עצמו שגורם את המחלה, ומצא לכך המחבר מקור מהגמרא, אכן אחרי זאת העידו בפניו ,
שפסטר בעצמו קיבל את ההשארה לגילויו דוקא מאותה גמרא שהגיעה לידיו בתרגום לצרפתית, וז”ל:
‘מן הדברים המופלאים שבספר יש לציין את המובא במבוא שערים שלו ממה שכתב לו בנו ר’ ישראל הי”ד אודות הנאמר בחלק הראשון עמ’ כב להשוות את תגליתו של ד”ר לואי פאסטר שריפא את מחלת הכלבת ועוד מחלות הנגרמות ע”י נגיפים ע”י שימוש באותו נגיף עצמו עם דברי התלמוד יומא דף פ”ג שמי שנשכו כלב שוטה מאכילין אותו מחצר כבד שלו, והנה כותב לו בנו הנ”ל כי בהיותו בק ‘סאסנאווצע סיפר לו אחד מנכבדי הקהילה כי אין זו השוואה גרידא אלא שד”ר פאסטר נתעורר לרעיונו זה על סמך אותו מאמר חז”ל שכך שמע אותו אדם עצמו מהחכם ד”ר ישראל מיכל רבינוביץ מפריז שהתחיל לתרגם את התלמוד לצרפתית ותרגומו לסדר מועד הגיע לידי ד”ר פאסטר שהיה מידידיו ומקריאת אותה משנה נפל במוחו הרעיון לנסות את הריפוי באותה שיטה וב”ה שעלה בידו לעמוד על דעת חז”ל ולהציל רבבות אדם בתגליתו.’