דיני הלל והקריאה בתורה בחנוכה

הלל בחנוכה

הלל בחנוכה:  יחיד שנזכר באמצע מזמורי ההלל שלא בירך ‘לגמור את ההלל’, יברך
במקום שנזכר.

קרא את ההלל בימים שגומרים בהם את ההלל וברך לפניה ולאחריה
ואח”כ נזכר שקראה בדילוג, חוזר לקרוא כל ההלל בלא ברכה.

מברכים לפניו ‘אקב”ו לגמור את ההלל’, ולאחריו ברכת ‘יהללוך’. ואם
טעה ואמר ההלל בדילוג, כמו שנוהגים לקוראו בראש חודש, ונזכר לאחר
מכן, יחזור לגמור את ההלל כולו, בלי ברכה.

החייבים והפטורים בהלל בחנוכה

הנשים פטורות מן ההלל, ואע”פ שהן חייבות בהדלקת נר חנוכה, מפני
שאף הן היו באותו הנס, מן ההלל פטורות, כשם שהן פטורות מן ההלל
במועדי ה’. ואפילו פרק אחד אינן חייבות לומר. ואם רצו לגמור ההלל,
רשאיות לגמרו, בלי ברכה (ועי’ בזה עוד ביביע אומר ח”ו חאו”ח סי’ מה
ובס’ טבעת המלך על הרמב”ם). ויש שכתבו שראוי להן לקרוא את ההלל
כמובן ללא ברכה שיש כמה ראשונים שמחייבים הנשים לומר הלל (ראה
בספר יומי דחנוכה עמ’ פ הע’ 31 .)

טוב לחנך הקטנים שהגיעו לחינוך לקרוא את ההלל בימי החנוכה. ויברכו
תחילה וסוף (ראה ספר יומי דחנוכה עמ’ פג).

גם האבל חייב לגמור את ההלל, בכל ימי החנוכה, וכל שכן הציבור
שמתפללים בבית האבל. ורק בראש חודש שההלל אינו אלא ממנהג, רבים
נוהגים שאין האבל קורא את ההלל, מפני שאינו יכול לומר “זה היום עשה
ה’, נגילה ונשמחה בו”, כי האבל אסור בשמחה.

דיני אמירת הלל בחנוכה

אסור להפסיק בדיבור באמצע ההלל, ומכל מקום השומע ברכה מחבירו,
והוא באמצע מזמורי ההלל, יש לו לענות ‘אמן’. וכל שכן שעונה קדיש
וקדושה וברכו. ובימים שגומרים את ההלל, אין לענות אמן של ‘תתקבל’
כשעדיין לא גמר לקרוא את ההלל, מה שאין כן בימים שאין גומרים את
ההלל יכול לענות.

אם סיים את ההלל עד סופו, ואמר הפסוק האחרון עד “כי לעולם חסדו”,
ושמע דברים שבקדושה, קדיש וקדושה או אפילו אמן דברכות, מותר לו
לענות הכל קודם ברכת ‘יהללוך’.

כל יחיד מיחידי הקהל רשאי לברך על ההלל ברכת ‘לגמור את ההלל’.
ויגמור ההלל עם השליח ציבור ואין צורך לצאת י”ח הברכה מהשליח
ציבור. ואם סיים הברכה ‘לגמור את ההלל’, ובטרם יתחיל לומר את ההלל,
שמע את השליח ציבור שסיים גם הוא את הברכה, לא יענה אחריו אמן,
דהו”ל הפסק בין הברכה שבירך בעצמו, לקריאת ההלל.

כל היום כולו כשר לקריאת ההלל מהנץ החמה עד שקיעתה, שנאמר
“ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'” (מגילה כ:). ובדיעבד אם קרא את
ההלל אחר עמוד השחר, קודם הנץ החמה, יצא.

הלל בחנוכה

יחיד שנזכר באמצע מזמורי ההלל שלא בירך ‘לגמור את ההלל’, יברך
במקום שנזכר.

קרא את ההלל בימים שגומרים בהם את ההלל וברך לפניה ולאחריה
ואח”כ נזכר שקראה בדילוג, חוזר לקרוא כל ההלל בלא ברכה.

מברכים לפניו ‘אקב”ו לגמור את ההלל’, ולאחריו ברכת ‘יהללוך’. ואם
טעה ואמר ההלל בדילוג, כמו שנוהגים לקוראו בראש חודש, ונזכר לאחר
מכן, יחזור לגמור את ההלל כולו, בלי ברכה.

החייבים והפטורים בהלל בחנוכה

הנשים פטורות מן ההלל, ואע”פ שהן חייבות בהדלקת נר חנוכה, מפני
שאף הן היו באותו הנס, מן ההלל פטורות, כשם שהן פטורות מן ההלל
במועדי ה’. ואפילו פרק אחד אינן חייבות לומר. ואם רצו לגמור ההלל,
רשאיות לגמרו, בלי ברכה (ועי’ בזה עוד ביביע אומר ח”ו חאו”ח סי’ מה
ובס’ טבעת המלך על הרמב”ם). ויש שכתבו שראוי להן לקרוא את ההלל
כמובן ללא ברכה שיש כמה ראשונים שמחייבים הנשים לומר הלל (ראה
בספר יומי דחנוכה עמ’ פ הע’ 31 .)

טוב לחנך הקטנים שהגיעו לחינוך לקרוא את ההלל בימי החנוכה. ויברכו
תחילה וסוף (ראה ספר יומי דחנוכה עמ’ פג).

גם האבל חייב לגמור את ההלל, בכל ימי החנוכה, וכל שכן הציבור
שמתפללים בבית האבל. ורק בראש חודש שההלל אינו אלא ממנהג, רבים
נוהגים שאין האבל קורא את ההלל, מפני שאינו יכול לומר “זה היום עשה
ה’, נגילה ונשמחה בו”, כי האבל אסור בשמחה.

דיני אמירת הלל בחנוכה

אסור להפסיק בדיבור באמצע ההלל, ומכל מקום השומע ברכה מחבירו,
והוא באמצע מזמורי ההלל, יש לו לענות ‘אמן’. וכל שכן שעונה קדיש
וקדושה וברכו. ובימים שגומרים את ההלל, אין לענות אמן של ‘תתקבל’
כשעדיין לא גמר לקרוא את ההלל, מה שאין כן בימים שאין גומרים את
ההלל יכול לענות.

אם סיים את ההלל עד סופו, ואמר הפסוק האחרון עד “כי לעולם חסדו”,
ושמע דברים שבקדושה, קדיש וקדושה או אפילו אמן דברכות, מותר לו
לענות הכל קודם ברכת ‘יהללוך’.

כל יחיד מיחידי הקהל רשאי לברך על ההלל ברכת ‘לגמור את ההלל’.
ויגמור ההלל עם השליח ציבור ואין צורך לצאת י”ח הברכה מהשליח
ציבור. ואם סיים הברכה ‘לגמור את ההלל’, ובטרם יתחיל לומר את ההלל,
שמע את השליח ציבור שסיים גם הוא את הברכה, לא יענה אחריו אמן,
דהו”ל הפסק בין הברכה שבירך בעצמו, לקריאת ההלל.

כל היום כולו כשר לקריאת ההלל מהנץ החמה עד שקיעתה, שנאמר
“ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'” (מגילה כ:). ובדיעבד אם קרא את
ההלל אחר עמוד השחר, קודם הנץ החמה, יצא.

מזמור “ארוממך ה’

המזמור “ארוממך ה’ כי דליתני” שאומרים בתפלת שחרית קודם ‘ה’
מלך, ה’ מלך’ וכו’, גם בימי חנוכה מתחילים בו בפסוק “ארוממך ה’ כי
דליתני” כמו בכל השנה. ורק בסוף התפילה, אחר מזמור של יום, מתחילים
לומר המזמור הזה בפסוק “מזמור שיר חנוכת הבית לדוד”. ובראש חודש
טבת אומרים אותו אחר תפילת מוסף, אחר מזמור “ברכי נפשי” שהוא
משום ראש חודש שנאמר בו “עשה ירח למועדים”, כי ראש חודש נחשב
תדיר לגבי חנוכה, ולכן מקדימים “ברכי נפשי” ואח”כ “מזמור שיר חנוכת
הבית לדוד”.

קריאת התורה בחנוכה

בכל שמונת ימי חנוכה קוראים בתורה בפרשת הנשיאים. וכשחל יום
ראשון של חנוכה בחול, מתחיל הכהן מפרשת כהנים עד “ויקריבו אותם
לפני המשכן”. והלוי קורא משם עד “ויהי המקריב ביום הראשון”.
והשלישי קורא משם עד “ביום השני”. ויש נוהגים שהכהן קורא עד סיום
ברכת כהנים בלבד, ואף על פי שיש להם על מה שיסמוכו, נכון להודיעם
שיותר טוב להמשיך עד “לפני המשכן”, ואם יסכימו לבטל מנהגם, תבוא
לב אשרי קיצור הלכות חנוכה האיש
עליהם ברכה. ואין צריך לומר שאם טעה השליח ציבור וסיים לכהן “ואני
אברכם” וקפץ הכהן ובירך ברכה אחרונה, שיצא, ואין מחזירין אותו.

סדר הקריאה בימי חנוכה

אם התחילו לקרוא ביום הראשון רק הפרשה של “ויהי המקריב” ביום
הראשון, יצא.

ביום השני קורא הכהן הפרשה של יום השני עד “מלאה קטורת”. והלוי
משם עד “ביום השלישי”. והשלישי חוזר וקורא “ביום השני” עד “ביום
השלישי”. ואם טעו וקראו של יום שלישי ביום שני, או להיפך, וסיימו
הקריאה, יצאו ידי חובתם, ואין צריך לחזור ולקרות אפילו עדיין הספר
תורה מונח לפניהם. וכן הוא הדין לשאר ימי חנוכה. וכן אם טעו וקרא הלוי
“פר אחד” של היום שאחריו.

ביום השמיני קורא הכהן עד “מלאה קטורת”, והלוי משם עד יום
התשיעי, והשלישי חוזר וקורא ביום השמיני וממשיך הלאה עד “כן עשה
את המנורה”. ואם טעה השליח ציבור וקרא לשלושתם “ביום השמיני”
בלבד, כשאר ימים, אינו חוזר. ומכל מקום אם עדיין לא החזירו את הספר
תורה למקומו, טוב שימשיך לקרוא השלישי בלי ברכה מ”ביום התשיעי”
עד “כן עשה את המנורה”.

אם קראו עד סוף פרשת נשא שהיה סיום פרשת הנשיאים, ולא קראו
קריאת המנורה שבפרשת “בהעלותך”, אין צריך לקרותה, אף אם עדיין לא
החזירו הס”ת למקומו.

ר”ח טבת שחל בימי החול של חנוכה

ראש חודש טבת שחל בימי החול של חנוכה, מוציאים שני ספרי תורה,
וקוראים בס”ת הראשון שלושה בשל ראש חודש, ובס”ת השני קורא
העולה הרביעי בשל חנוכה, שתדיר ואינו תדיר, תדיר קודם. ואם טעה החזן
וקרא ארבעה עולים בשל ר”ח וכבר הוציאו שני ספרי תורה, צריך לקרוא
לעולה חמישי שיקרא בשל חנוכה, כדי שלא יהא פגם לס”ת, בראותם
שהוציאוהו ולא קראו בו (מרן הש”ע סי’ תרפד ס”ג).

אם טעו וקראו שלושה עולים בימי חנוכה בפרשת השבוע וסיימו
הקריאה, יצאו ידי חובה.
אשרי קיצור הלכות חנוכה האיש לג

אם טעה החזן והתחיל לקרוא בס”ת של חנוכה, יש אומרים שצריך
להפסיק, ולקרוא בשל ראש חודש, ויש אומרים שאין צריך להפסיק, אלא
יגמור קריאת החנוכה עם העולה, ואח”כ יעלו שלושה עולים לס”ת של
ראש חודש. וכן עיקר. וכל שאמר העולה בספר תורה של חנוכה ‘ברוך
אתה ה” חשיב כהתחיל בספר תורה בשל חנוכה. ורק אם לא הזכיר ה’,
יחזור ויברך בשל ראש חודש.

ר”ח טבת שחל בשבת

ראש חודש טבת שחל בשבת, מוציאים שלושה ספרי תורה, בראשון
קוראים פרשת השבוע, ומן הדין עולים בו שישה, ובשני קוראים בפרשת
ראש חודש, ומתחילים מן הפסוק “וביום השבת”, והעולה אומר קדיש,
שבזה נשלמו העולים שהם חובת היום. והמפטיר קורא בפרשת הנשיאים,
וגם הוא אומר קדיש, ומפטיר “רוני ושמחי בת ציון”. ואם עלו בספר
הראשון שבעה עולים או יותר, העולה האחרון בס”ת הראשון, אומר גם כן
קדיש. ונמצא שאומרים שלושה קדישים, קדיש אחר כל ספר תורה. וכן
המנהג.