פרשת משפטים – לא להיות אחרי רבים לרעות

פרשת משפטים  – לא להיות אחרי רבים לרעות

התורה מצווה אותנו "לא תהיה אחרי רבים לרעות", בעוד שהמשך הפסוק אומר
"אחרי רבים להטות". אפשר לראות שהתורה מביאה לנו כאן דרך חיים ואומרת "אחרי
רבים להטות", כלומר הרוב הוא זה שקובע. אך עם זאת היא מוסיפה את הכלל
החשוב "לא תהיה אחרי רבים לרעות", משום שהרוב קובע רק בתנאי שזה לא לרעה,
אך כאשר כולם מסביבנו בוחרים ברע, אז המצווה היא להיבדל ולא ללכת אחריהם.
כולם מבינים שהרוב הוא זה שקובע, והבסיס לדמוקרטיה מובן בשכל האנושי.

התפיסה החברתית שלנו מכריחה את זה ולכן כל דבר שהוא לא מקובל בתפיסה של
רוב האנשים מוגדר כחריג ומקבל טיפול ראוי. לכן כל אדם שלא מתאים לסביבה או
שחושב בצורה קיצונית ושונה מכולם מוצא עצמו בסופו של דבר מאחורי סורגים או
במוסד טיפולי כלשהו. כי ההנחה הבסיסית היא שהרוב יודע את האמת, הרוב עושה
את מה שטוב ונכון לעשות, וכל הבודדים והמיעוטים הם כמו מוטציות כושלות שזקוקים
לטיפול כדי לשנות תפיסה ולהפוך להיות כמו כולם.

התורה מלמדת אותנו שבאמת הרוב קובע. אם יש יחיד ורבים, אז ההלכה כרבים,
כי מובן והגיוני שהרבים הם הצודקים והיחיד כנראה טועה. אבל כל זה מתבצע רק
כאשר ישנו צד שאומר לנו להטות אחריהם. לפעמים האמת היא כל כך חזקה, השקר
כל כך שקוף והאנשים בכל זאת מתאמצים לשכוח מהשכל וללכת בהמוניהם כמו
עדר אחרי השקרים הנוחים. במצב כזה התורה מלמדת שלא הולכים אחרי הרוב,
אלא הולכים על פי האמת שטבועה בתוך כל יהודי.

כאשר הדבר ידוע אין טעם לראות מה אומר הרוב

ובאמת כולנו מבינים שאם רופא מומחה יאמר שצריך לתת תרופה מסוימת לחולה,
ואלף אנשים אחרים שלא מבינים חצי דבר ברפואה יאמרו שהוא צריך תרופה אחרת,
אז בוודאי שהוא יקשיב לרופא אפילו שהוא מיעוט קטן. כאשר ישנה שאלה או
הסתפקות בדבר לא ידוע אז לוקחים אנשים שקולים בחכמה והולכים על פי הרוב.
אבל כאשר הדבר ידוע או שחלק מהאנשים רחוקים מחכמה באותו עניין, אז בוודאי
שאין טעם לראות מה אומר הרוב.

כאשר כולם נוהגים מסביבנו בצורה מסוימת, גם אנחנו צריכים לנהוג באותה צורה.
חשוב להיות מאוחדים והכל הולך לפי מנהג המקום. כאשר אדם הולך נגד הרוב
וממציא לו דרך משלו, הוא יוצר פירוד ומחלוקת. כך בדיוק התחילה הנצרות, כך
התחילו הקראים והשומרונים וכך התחילו כל הכתות והאנשים הבודדים שהמציאו
להם "יהדות" משלהם. אדם לא יכול להבין מעצמו את כל התורה ולכן צריך לבדוק
את העניינים. אנו מוכרחים לקבל את הדברים מהדורות הקודמים שקיבלו אותם מאלו
שלפניהם עד למשה רבינו מסיני. כאשר הרוב קיבל את התורה בצורה מסוימת ובא
מיעוט שקיבל אותה בצורה שונה, הסיכויים שהמיעוט טעה בתפיסה הרבה יותר גדולים
מהסיכויים שהרוב טועה, לכן צריך ללכת על פי הרוב.

אבל מצד שני רוב העולם שלנו מורכב מגויים, והיהודים לא מגיעים אפילו לאחוז
אחד מאוכלוסיית העולם. גם בתוכנו, רוב היהודים אמנם מאמינים ומסורתיים, אבל לא
מקפידים על שמירת התורה והמצוות. הדבר הכי קל הוא ללכת אחרי הרוב ולהגיד
שככה כולם עושים. לומר שהרוב נוצרים או מוסלמים, שרוב היהודים לא יראי שמיים,
אז אולי חס ושלום גם אנחנו נלך אחריהם? אלא שהפסוק מצווה אותנו "לא תהיה
אחרי רבים לרעות". כאשר הרוב הולך בדרך לא טובה, המצווה היא להיבדל מהם.
שאלת השאלות היא כיצד אפשר באמת לדעת מתי ללכת על פי הרוב ומתי לא?

כל יהודי מכיל את כל האמת בתוכו

אלא שצריך לדעת שכל יהודי מכיל את כל האמת בתוכו. בפנים אנחנו יודעים היטב
מה צריך לעשות וכיצד עלינו לנהוג. רק שאנחנו נגועים ולכן אנו עוצמים עיניים, כי נוח
לנו יותר להיות עיוורים. כל יהודי יודע היטב מתי צריך ללכת על פי הרוב ומתי לא, רק
שהוא מסתיר את הידע הזה ומשקר לעצמו בשביל הנוחות שלו. כדי להסיר את
הקליפות והשקרים, צריך פשוט לחשוב ולהתבונן בצורה עמוקה על הדבר ולנסות
להיות כמה שיותר אמתיים עם עצמנו. כך בוודאי נוכל להגיע לתשובות המתאימות.

בדור של נח כולם היו גזלנים. כמה קל בשבילו היה ליפול ולומר שזה לא נורא
לקחת רק קצת משל השני כי כולם עושים זאת. הוא יכל לשקר לעצמו ולחשוב
שהרוב קובע ואולי אפילו לחשוב שהוא עושה מצווה של אחרי רבים להטות. אך הוא
ידע שהגזל הוא בוודאי דבר רע ובדברים כאלו אסור ללכת על פי הרוב. לכן כל
העולם נשטף במבול חוץ מנח ובניו. כולם יודעים שגזל זה אסור, אבל כשאדם נגוע
ונמצא בתוך זה, אז הוא מעלים עין. הוא ממציא תירוצים, חושב שזה לא נורא ואפילו
מוצא דרכים להוכיח שהוא צודק. אבל אם יחשוב בצורה עמוקה, הוא בוודאי יוכל
להגיע לאמת.

היום למשל קשה לצערנו למצוא אדם ששומר על לשונו כראוי מבלי לדבר לשון
הרע. זה בוודאי לא מתיר לנו לדבר לשון הרע, למרות שזה נראה כדבר לא כל כך
חמור מפאת ההרגל. הרבה אנשים מאמינים בתורה הקדושה ומשתדלים לשמור על
מסורת פה ושם, אך עם זאת לא מקפידים על מצוות ואיסורי תורה חשובים כמו שבת,
טהרת המשפחה, צניעות, גילוח בתער, איסור השחתת הפאות, כשרות וכו'.

זה לא נובע מאמונה, אלא מהליכה אחרי הרוב

ברוב המקרים זה בכלל לא נובע מעניין של אמונה, אלא פשוט מעניין של הליכה אחרי
הרוב. לא מעט אנשים אכן משתדלים לשמור, אבל תמיד מגיעה הפעם הזו שכולם
הולכים למקום לא כשר או טסים לחו"ל ושם כולם גויים ואז כבר לא מקפידים על
כשרות. פעם אחת שכולם עושים חילול שבת אז גם אנחנו עושים. כולם מסתפרים
בתספורת חדשנית שמגלחת את הפאות לחלוטין אז גם אנחנו מסתפרים. כולן
מתלבשות בצורה לא צנועה לאירוע מסוים, אז גם אנחנו. כך יוצא שעם כל הרצון
הטוב וההשתדלות, אנחנו בכל זאת פוסקים את ההלכה על פי הרוב, אפילו שזה
בוודאי לרעה.

האם מישהו חושב שחוסר צניעות זה דבר טוב? הרי אף אדם לא היה רוצה שהבת
שלו תהיה לא צנועה, אז מדוע אצל נשים אחרות זה בסדר? האם מישהי הייתה
מוכנה להסתובב באמצע הרחוב עם בגד הים שהיא לובשת על החוף? האם מישהו
חושב שצפייה בטלוויזיה עוזרת לו באיזשהו אופן? האם מישהו חושב ברצינות שתכלית
החיים שלנו היא להעביר את הזמן בכיף? הרי הדברים ברורים לכולם. רק שאנו
בוחרים להתעלם מהם כי זה נוח יותר ופחות מחייב. לכן הרוב עושים את זה. אבל כל
מי שיתבונן טיפה יותר לעומק מיד ירגיש שזה שקר שצריך להתרחק ממנו.

מיליארד סינים לא טועים?

האמת קוראת לנו. היא בוערת בתוכנו. אנחנו כל כך משתוקקים להגיע אליה, אבל
בכל זאת בולמים את עצמנו כל פעם מחדש ומתאימים את עצמנו לסביבה שלנו.
אנחנו משוכנעים שאם אכן נלך בעקבות האמת עד הסוף, אנו עלולים לאבד את
עצמנו ולהשתגע. כל יהודי מרגיש את הרוחניות בוערת בו, אבל אז הוא חושב לעצמו
איך יתכן שכל כך הרבה אנשים חיים בשקר ורק אנחנו מצאנו את הדרך? אם כך
נראה המצב, אז כנראה שהרוב צודק והמיעוט טועה, מה שאומר שהאמת נמצאת
בארה"ב, בסין או בכל מקום גדול אחר עם מליארדי אנשים משכילים וחוקרים
שיודעים את דרכם בניגוד אלינו.

איך יתכן שבמדינה יהודית ישנו רוב מובהק של חילונים שפרקו עול מצוות, ורק כמה
מעטים מוזרים כאלו שהולכים עד הסוף עם האמונה שלהם? האם האדם הקטן יכול
ללכת נגד הפרופסורים הגדולים בעולם שאיתם הלכו בדעה מוצקה כל העולם? כדאי
וחשוב לדעת שלא תמיד הרוב הוא הצודק, וכן, כבר קרה שכל העולם טעה.

כולנו מכירים את סיפורי ההיסטוריה הגדושים באנשים שאינם מאמינים למשהו עד
שמוכח להם אחרת. כולם היו בטוחים שהעולם שטוח, כולם היו בטוחים שההמצאות
החדשות של תקופתם הן טיפשיות ולא אפשריות, וכולם גם האמינו שהפסלים בראו
אותנו – עד שאברהם אבינו העמיד אותם במקום. כל זה כבר ידוע לכולם, אסור
ללכת לפי הרוב רק בגלל שהוא הרוב. הרי אנשים בודדים מרכיבים את אותו רוב, רק
שכל אדם בודד מסתכל על האחרים ואומר שהוא רוצה להיות כמותם. כך יוצא שכל
אחד עושה מה שכולם עושים מבלי שאף אחד ידע את הסיבה האמתית לאותה
עשייה. למצב הזה בדיוק הגענו היום.

אנו צריכים להתחיל לחשוב בכוחות עצמנו

כדי לצאת מהמצב הזה, אנו צריכים להתחיל לחשוב בכוחות עצמנו. החשיבה
וההתבוננות על החיים מביאה אותנו לתובנות ומסקנות. הבעיה כאן היא שלאף אחד
אין זמן להגיע לתובנות האלו, כי כולם עסוקים מדי בהליכה אחרי הרוב כדי לעשות
מה שכולם עושים. אנשים פוחדים להיות שונים מכולם כך שיסתכלו עליהם בתור
מפלצות מוזרות, אז הם מתאימים את עצמם לסביבה וחוזרים לאותה נקודה ראשונה
של ללכת אחרי הרוב.

האם מישהו מאיתנו אינו יודע את האמת? האם יש מישהו שהיה מוכן להעביר את
בנו הרך שנולד לו לפני שמונה ימים בלבד למוהל שיבצע לו ניתוח מסוכן באחד
האזורים הכי רגישים בגוף אילו לא היה בטוח שאכן קיים בורא לעולם שציווה אותנו
לכך? האם יש מישהו שמשתדל לשמור את יום הכיפורים ובכל זאת חושב שאין צורך
לשמור את השבת? האם יש מישהו שמחשיב את עצמו יהודי וחושב שהתנ"ך שמייצג
בין היתר את מקור ההיסטוריה היהודית הוא המצאה? האם ישנו מישהו "ציוני" שחושב
שהארץ שייכת לנו גם ללא התורה וההבטחה האלוקית?

כולנו בתוכנו יודעים היטב את האמת, אלא שאנו מסתירים אותה בתת המודע שלנו
מחשש להפיכה למיעוט. לא צריך להגיע רחוק כדי לחפש את האמת, לא צריך לנסוע
למזרח לעשות מדיטציות או להתבודד במנזרים שונים. המסע האמתי צריך להיות אל
עצמנו ופנימיותנו. רק מעט מחשבה אובייקטיבית יכולה להביא אותנו לתובנות עצומות.

לכל אחד תפקיד שונה והכרחי

בצבא ישנה היררכיה. ישנם הרבה מאוד חיילים, אבל רק מעט מתוכם חיילים
קרביים, מתוכם מעטים הולכים לסיירות המובחרות, כמה אלופים בודדים ורמטכ"ל
אחד. זה לא רק בצבא אלא בכל חלוקה שנחשוב עליה, אם ננתח את הרמה
השכלית של האנשים, את רמת הכושר הגופני, את הרמה הכלכלית או כל דבר אחר.

ישנו אחד בפסגה, כמה בודדים מתחתיו והרוב הגדול למטה. זה לא אומר שאלו
שלמטה לא חשובים, זה פשוט אומר שלכל אחד תפקיד שונה והכרחי. מובן לכולם
שאלו שבפסגה לא ירצו להיות כמו הרוב. זה טיפשי לחשוב שהרוב צודק ולכן כדאי
להפוך להיות אחד מהם.

כך בדיוק קורה אצלנו, אלא שהראיה שלנו מעוותת ולכן אנו לא קולטים את זה.
ישנם גויים רבים, שקיומם הכרחי וטוב לנו, שהרי אם לא היה כך, הקדוש ברוך הוא לא
היה נותן להם קיום. ישנם יהודים רחוקים, ישנם יהודים "חצי שומרי מצוות" וישנם אלו
שמאמינים וחיים את חייהם בכל חלקיק מגופם למען השם יתברך. כשחושבים על
הדברים, נראה מאוד סביר שמיליארד סינים יכולים בקלות לטעות, ביחד עם תשעים
ותשעה אחוז מהעולם.

אבל השאלה האמתית היא לא המיליארדים שטועים או לא טועים. השאלה
האמתית והחשובה היא מה איתנו? האם אנו חיים כפי שאנו רוצים? על פי אמונתנו? או
שאנו חיים על פי חוקי חברה שאף אחד לא יודע מי מכתיב אותם, אבל לאף אחד לא
נעים לצאת החוצה מהרוב?

היה  קל לומר שכולם עובדים ע"ז, וללכת אחרי הרוב, 

ידוע שאברהם אבינו נקרא אברהם העברי, שכל העולם היה מעבר אחד והוא
מהעבר השני. היה יכול להיות מאוד קל בשבילו לומר שכולם עובדים עבודה זרה, אז
צריך ללכת אחרי הרוב ולהיות כמו כולם, אך הוא ידע שזה רע ולכן התרחק מזה. הוא
הסביר ונלחם בזה עד שעשה מהפכה בעולם כולו.

כך ניתן להביא עוד דוגמאות רבות מהתורה ומרבותינו הקדושים על החיוב שלנו
לשמור על מה שנכון גם נגד הרוב, אך זה לא נחוץ משום שאנו יודעים זאת היטב גם
בעצמנו. הרי מדוע אנו כועסים על הנאצים יימח שמם? הרי ניתן לומר שהם בסך הכל
הלכו על פי הרוב וכך יוצא שהם כלל לא אשמים. השלטון הנאצי עלה בדרך של
דמוקרטיה בצורה ה"נאורה" ביותר ואם כן נראה שנהגו בסדר לכאורה. גם כל אלו
ששונאים אותנו עד היום, אפשר לומר שהם בסך הכל הולכים בדרך הרוב ואולי הם
נוהגים נכון חס ושלום.

בצורה טכנית, עם דמוקרטיה אפשר גם להגיע למצב של רוב ערבי במדינת ישראל
שיביא לשלטון ערבי שיגרש אותנו מכאן חס ושלום. אלא שברור לנו שעם הפעלת
טיפת שכל ומחשבה ניתן להבין שהרוב טועה ובמקרה שכזה אסור לנו להקשיב לו.
לכן אסור ללכת אחרי רבים לרעות.

כאשר ישנו רוב כשר וטוב, בוודאי שזוהי הדרך הטובה ביותר ללכת בה. אך כאשר
הרוב עושה דבר מקולקל ורע, המצווה היא להתרחק ולשמור על הדרך הטובה שאנו
מכירים מהמיעוט. כדאי לזכור את הדברים ככלל לחיינו, משום שבכל יום אנו מבצעים
בחירות רבות ומקבלים החלטות שמשפיעות על העתיד שלנו ושל הסובבים אותנו.
אסור להשתכנע לשקרים וללכת על פי הרוב למרות הנוחות שבזה. אנו צריכים
להתחזק וללכת בדרך הטובה כדי להביא לעצמנו ולסובבים אותנו את הטוב האמתי,
כך שנזכה לשמור על עצמנו דבקים בקדוש ברוך הוא ובתורתו ונצמח למקום גבוה
וטוב יותר.