מה המקור ההלכתי להוראה שהימנעות מחיסון הילדים היא שפיכות דמים

מה המקור ההלכתי להוראת שני גדולים שהימנעות מחיסון הילדים היא שפיכות דמים

יש להקדים לגבי המובאות דלהלן שהחיסון הראשון שהתגלה בעולם היה החיסון למחלת אבעבועות שחורות שהייתה נקראת בלשונם 'פאקין' או 'בלאטרן', ורוב הוראות הפוסקים הקדמונים נאמרו על אותו חיסון, על תופעות לואי של חולי זה גם למי שלא מת ממנו, העיד בספר הברית השלם (מאמר י"ז נפש החי שבמדבר) שסימני המחלה המשיכו ללות את החולה כל ימיו, ותואר פניו הושחת מצלקות החולי, וז"ל:

'וגם בני מדינתנו אשר יקומו ממחלה זה וחייה יחיו הרבה מהן נשארים בעלי מומין …
ולעולם והכרת פניהם ענתה בם כי משחית פנים יפות תבנית זכר כתאר פני המלך או נקבה יפה כלבנה

ומן אז והלאה חשך משחור תארם ופניהם מלא נקבים נקבים כדמות מצה לא תאר ולא הדר לו ולא לה

לפי שאינו דומה לתאר הראשון עד שאי אפשר להכיר אם זה האדם בעצמו אם לאו'.
הנה, מצינו הוראה המיוחסת לרבי נחמן מברסלב בספר כוכבי אור

(לרא"נ מטולטשין, אבניה ברזל עמ' לא אות לד)

על חובת החיסון לאבעבועות, שבה הוא מחמיר מאוד על מי שאינו מחסן את ילדיו ,וקורא לו 'שופך דמים',

וז"ל: 'רבנו זצוק"ל אמר שצריכין לכל ילד להעמיד פאקין קודם רבע שנה ווארום אויב ניט

[ -ואם אינו עושה כן] הוא כמו שופך דמים אפילו אם דרים הרחק מן העיר וליסע

אפילו בזמן שהקר גדול להעמיד פאקין קודם רבע שנה .'

החובה לחסן

על עיקר החובה לחסן העיד בשם רבי נחמן בספר רנת ציון (מכתב טז משנת תרפ"ז עמ' מה):

' כמו למשל סגלת הצקת הפאקין ביד התינוק בקטנותו אף שמרגיש לפי שעה יסורין

וכן איזה ימים שמתגבר החם אצל התינוק אבל מחמת שהמבינים והבקיאים יודעים

שאדרבא זאת תהיה לשמירה להי לד שלא יחלה ח"ו בסכנה גדולה ח"ו

ולכן ההורים מזרזים את עצמם לעשות זאת הסגלה להילד תכף בקטנותו

וגם רבנו ז"ל הסכים לזרז בזה כידוע '].

בהקבלה כמעט מלאה להוראת רבי נחמן, מצינו בספר ברית שלום (ר"ש הכהן ג'רבה תרצה סי' כג לא תרצח) שכתב בענפי איסור לא תרצח וז"ל:

'מי שאינו מרכיב החמר מהפאקן… למלטם מחלי הפאק"ן הגמורה כאלו שופך דמים

מי שאינו בורח מחלי המגפה או לא עשה הסגר למלט נפשו כ א לו שופך דמים.'

וכעין זה מצינו בשו"ת תשובה מאהבה (ח"א סי' קלד) שהמתמהמה בחיסון כאילו שופך דמים וז"ל:

'אל יהיה גם זאת לו למכשול ולפוקה פן יתמהמה ודם בניו בראשו.'
וצריך להבין מהו המקור להוראה כזו, ומדוע הנמנע מלחסן יחשב כשופך דמים.

חובת הבריחה מהמגפה

ונראה שמקור הדברים הוא מדברי השל"ה (שער האותיות אות דל"ת דרך ארץ יד) שכתב וז"ל:

'ואני תמה, אודות מכת אבעבועות קטנות ההולכת בין התינוקות,

הנקרא בלאטר"ן בלשון אשכנז ,בר מינן , למה אין נזהרין להבריח התינוקות ולצאתם מן העיר,

ובודאי עתידים האבות לתן דין על מיתות יונקי שדים שלא חטאו, וגמולי חלב שלא פשעו,

שמתו בחלי זה, ולא חשו אביהם להבריחם.

על כן, כל איש ירא אל קים יהיה ירא וחרד על כל צרה שלא תבוא.

וכל אלו הדברים שהם שמירת הגוף, הם בכלל האזהרה של "השמר לך ושמר נפשך מאד",

והוא גם כן מדרך ארץ, לשמור הגוף שהוא תיק ונר תיק הנשמה, כדי שיהיה כסא לנשמה.'

דברי השל"ה הוזכרו להלכה במג"א (סי' תקעו ס"קג ) ובמשנ"ב (שם ס"ק יד)

והמג"א הזכיר אף את חומרת הענין וז"ל:

'ואם לא עשו זאת הן חייבין בנפשותם', וראה עוד בספר רב ייבי (ח"א מורא מקדש עמ' כז)וז"ל :

'ובשל"ה מזהיר מאוד שצריך לברוח עם בניו הקטנים כשהולכין במקום אחד פאקין

ואם אינם רוצים לברוח עם הילדים אזי עתידין לעמוד עם בניהם לדין שהם גרמו לבניהם שימותו .'

את חומרת העונש שכתב השל"ה, יש לראות בלשון המאמר מרדכי (סי' תקעו ס"ה הו"ד בכף החיים)

[שאף שכתב ללמד זכות על מי שאינו נוהג כן למעשה, מכל מקום הביא את חומרת הדברים] וז"ל:

'ומה מאד החמיר הרב ז"ל לתת דם נפשות בנים קטנים על האבות

וכמעט רוב העולם נכשלים בז ה ויש לי ללמד עליהם זכות…

ועוד שכמעט היה צריך כל אדם להיות נע ונד בארץ רוב ימיו ואין גוזרים גזרה

אלא א"כ רוב הצבור יכולים לעמוד בה ולכן אי לאו דמיסתפינא אמינא

דאין על האבות בזה שום עון אשר חטא ומ"מ הואיל ונפק מפומיה דהרב של"ה

וקבעו הרב מ"א ז"ל בספרו להלכה כל אדם יחוש לעצמו היכא דאפשר.'

החיסון הוא קיום לחובת הבריחה

והנה לאחר התגלות החיסון ושלבי הפיתוח שלו מבואר בכף החיים (יו"ד סי' קטז ס"ק ס) שלקיחת החיסון מחליפה את הצורך לברוח, וז"ל:

'כשיש חלי אבעבועות לילדים אין צריך להבריח בניו מן העיר יען דעכשו בזמן הזה עושין לו תרופה על ידי הרכבה של אבעבועות ויש רופאים ממחים ממנים על זה, ודלא כהרב שני לוחות הברית שכתב שצריך להבריח בניו מן העיר.

שו"ת זרע אמת חלק יורה דעה סימן ל"ב.

והגם שסים שהוא משתמיט בזה ולא אומר לא אסור ולא היתר מכל מקום אנן בדידן תהלות לאל יתברך

יש לנו רופאים ממחים על זה שעושין הרכבה ולא נזוק אדם מעולם וכן מעשים בכל יום. זבחי צדק אות מ"א.

ועתה נתחכמו יותר הרופאים שעושין זריקה על ידי מחט ביד הילדים ועל ידי זה אין מוציאין הילדים חלי אבעבועות הנזכר.'
וכן כתב בערוך השולחן (סי' תקעו סי"ב ) וז"ל:

' אך האבעבועות הוי מחלה מתדבקת, ולכן החוב להרחיקם מן העיר.

ועכשו אין זה מצוי, כי זה כמאה וחמשים שנים המציאו הרופאים להעמיד לכל קטן וקטנה בני שנה או יותר קו"י פאקי"ן ,ועל ידי זה נמלטים ממחלה זו כידוע '.

ומאחר שהחיסון עומד תמורת החיוב לברוח מהעיר,

לכן נראה שאם על חיוב זה כתבו השל"ה והמג"א שמי שאינו מקיימו נחשב כשופך דמים,

מי שאינו מקיימו נחשב כשופך דמים

נראה שהתייחסות זו עומדת גם ביחס למי שאינו מקיים את החיסון,

וכן מבואר בלשון הברית שלום שהובא לעיל שצירף את שני הענינים יחד החיסון והבריחה וכלל את שניהם בענפי עונש רציחה.

כן כתב בפירוש בספר הברית

( [ספר מחקרי שהובא רבות בספרי הפוסקים כגון חכמת אדם, שו"ת רבפעלים ועוד] מאמר י"ז נפש החי שבמדבר)

והפליג בחומרת הענין שיש בו קל וחומר מהבריחה כי אין רפואתה בטוחה, וז"ל':

הארכתי לזרז את עמי על הרפואה הנזכרת שלא יפחדו משום דבר סכנה בו אושום נדנוד עבר ה בו

חלילה כי אחר שאין פחד סכנה בו נפל פחד עברה מעצמה בפרט כל אב ואם אשר כל ישעם וכל חפצם וכל עמלם למען יראו זרע יאריך ימים וכל המתעצל בזה עד בא הפאקן הטבעיים על הבנים והיה כי יקרה אסון חלילה עד אלקים יבא במשפט וענוש יענש בדין שמים קל וחמר מהבריחה

שכתוב בספר של"ה שכל מי שאינו בורח עם הילד עתיד לתן את הדין

וכבר זכר לנו כי לא בכל פעם מועיל הבריחה וזה החסון מועיל בעזרת ה 'יתברך תמיד

לכן כל הזריז בדבר אין מצוה יותר מזה כי כל המקים נפש אחת מישראל כאלו קים עולם מלא'.
וראה עוד בדברי רבי חיים פלאג'י (תוכחת חיים פרשת ויצא) וז"ל:

' וכמו כן אם יש חלי אבעבועות שיש לברח לקטנים וכמ"ש הרב של "ה

והנה בעתה בדורנו זה שהוציאו הרופאים רפואה לזה לעשות הרכבה והוא בדוק ומנסה

יש לו לאב להשתדל בזה לעשות הרכבה לבנו ולבתו תכף כשהם קטנים לבל יכה אותם החולי הנזכר

ולענין לעשות רפואה ההרכבה הלזו גם בשבת  עיין בספר זרע אמת ח"ג חיו"ד סימן קכ"ג

דמסיק לאסור בשבת יע"ש.'

 

תוכן עניינים
דילוג לתוכן